2659 כוכב הצפון גיליון

דעה

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

זהבה שאול מבכה על קבר בנה אורון בבית העלמין בפוריה עלית שאול ז"ל שנטמן

שירי מלחמה ותקווה מאיר אוחנה. מאת:

"מכל החושך בעולם, תמיד יהיה לי אור" שבוע שהתחיל בבוקר יום א' עם הידיעה המפתיעה של חילוץ גופתו של אורון 2014 שאול ז"ל, שנפל בקרב בסג'אעיה במבצע צוק איתן ב וגופתו נחטפה על ידי חמאס.

חוץ מבלה חדיד. (הערה שלי: האחוזה של משפחת חדיד נשרפה לפני כשבועיים). שבועיים אחר כך יצא חידוש של יהורם גאון והלהקות הצבאיות לשיר "לא תנצחו אותי" של נעמי שמר. השיר הרביעי יצא בעיתוי מושלם: בספטמבר, אחר הצהריים, 17 ב התפוצצו בביירות אלפי מכשירי ביפר של פעילי חיזבאללה, ובישראל יצא, ממש באותה שעה, החידוש של ששון שאולוב לשיר "תמיד אוהב אותי": "ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" היה פס הקול של השבועות שבהם התחולל המהפך במלחמה: מכשירי קשר, חיסול נסראללה, הרג סינוואר, מיגור הטילים, כיבוש החרמון הסורי". ( הערה שלי: אני מעדיף את השם "כתר החרמון"). סיכם את דבריו סגל: "אם נתניהו היה מבקש להלחין לו ניצחון מוחלט, ככה הוא היה נשמע. לצאת מדיכאון אל חרבו דרבו, לא תנצחו אותי ויהיה עוד יותר טוב זה תיאור במשפט של 14 תנודות מצב הרוח הלאומי לאורך החודשים האחרונים". אני מוסיף על דבריו של סגל, שגם השילוב של מבצעי השירים מבטא את החברה הישראלית של חדש וישן יחדיו. הדור של יהורם גאון ממלחמות עבר בעצם מצדיע ל"דור הטיקטוק" בו הכוכבים הם זמרים כמו ששון, נס וסטילה. דור של לוחמים אמיצים שמבטא את היותנו "עם של גיבורי על, בכל אחד מסתתר חייל. מוכן .) 6 להציל את העולם". (התקווה אסיים את הטור במילות הסיום של השיר של מעודה מהפתיח: "בסוף הרי תמיד רוצים לחזור הבייתה". בעזרת ה' נקווה ששאר החטופים יחזרו כולם הבייתה. עם ישראל חי ( אייל גולן).

שהוחזרו, פרצו בקריאות שמחה חברי הקיבוץ , בזמן שראו את התמונות המרגשות ושרו את השיר: "ועוד יותר טוב... ותמיד יהיה לי רק טוב". בהקשר של השיר הזה ובכלל כל התקופה הזאת, נזכרתי בקטע שכתב אותו לפני מספר שבועות, העיתונאי עמית סגל ופשוט מביא את רוב דבריו המדויקים והחזקים: "נתניהו לא ביקש מאף אחד לחבר שיר. אבל שנה ורבע לתוך המלחמה, האבולוציה של שיריה הספונטניים מלמדת הרבה על מצב הרוח הציבורי,

"מכל החושך בעולם, תמיד יהיה לי אור" – משפט עוצמתי משיר של בועז מעודה, שמקבל משמעות כה מצמררת בתחילת השבוע האחרון. שבוע שהתחיל בבוקר יום א' עם הידיעה המפתיעה של חילוץ גופתו של אורון שאול ז"ל, שנפל בקרב 2014 בסג'אעיה במבצע צוק איתן ב וגופתו נחטפה על ידי חמאס. בהמשך היום, הגיע הרגע שבו זכינו לראות שלוש חטופות גיבורות חוזרות הבייתה: רומי גונן, דורון שטיינברכר ואמילי דמארי. ההתרגשות, הדמעות

ו נ ר א י ת כ מ ה ל ך פסיכולוגיסטי ש מ ת א ר באופן כמעט מ ו ש ל ם את שלבי ההשת נ ו ת של החברה ב י ש ר א ל ל א ו ר ך המלחמה . זה התחיל ב ט י ק ט ו ק עם הלהיט הגדול של

ו ה ש מ ח ה לראות אותן מתחבקות עם משפחותיהן – זה עוד רגע מרגש שייזכר לעד. היטב לתאר זאת יועץ יפה, התקשורת, א ב ר ה ם גרינצייג: " ב ש ו ל י האירועים: כשרואים את הא נ ושי ו ת

זהבה שאול עם הכומתה של בנה, אורון שאול ז׳׳ל

המלחמה, שנכתב עוד לפניה, "לצאת מדיכאון". בימי ההלם הראשונים לא היה חייל שחזר הביתה לכמה שעות בלי שברקע יתנגן "גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה כוכב קטן שמאיר לך". בנובמבר יצאו שני שירים: נס וסטילה הבטיחו "חרבו דרבו", והודיעו "שכל היחידות בצה"ל במוד לחרבו דרבו על הראש שלך". רשימת החיסול שלהם (הנייה, דף, נסראללה) התממשה כמעט במלואה,

המופלאה של כל אחד ואחת מהחטופים והחטופות שחוזרים, מבינים למה היחס הוא עשרות מחבלים תמורת כל אחד ואחת. הם באמת שווים פי כמה וכמה מכל תת אדם כזה, בפער גדול". היה עוד רגע מרגש, שאולי נדחק לשוליים, אבל מבטא הרבה מכל מה החודשים האחרונים, 15 שעברנו ב מאז אותו טבח נורא. בקיבוץ כפר עזה שממנו נחטפו שתיים מהחטופות

21 | 2659 | 24.1.25 | כ"ד טבת תשפ״ה | כוכב הצפון