2626 כוכב הצפון גיליון

חינוך

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

לו שהוא תמיד מתחיל- כנראה תמיד יתחיל, הילד שנאמר לו שכאשר הוא מצטרף למשחק המשחק הופך למריבה, לא מצליח להימנע מכך והילד שאומרים לו שהוא כל הזמן לא מקשיב, ימשיך לא להקשיב, והילד הבוגר, (לפעמים לא בהרבה בכלל) המתבקש לוותר לאחיו הצעיר, מפתח תחושות איומות על כך שהוא אינו הצעיר ואף עלול להשתמש במריבות עם אחיו כדי "להתנקם בהוריו" והדוגמות עוד רבות. יש חסרונות רבים ומגוונים בתגובות השגויות שלנו, ההורים: א. אנחנו גורמים לילדינו להרגיש שיש ילדים אהובים יותר או אהובים פחות. ב. תגובתנו מגרה אותם לריב יותר ויותר. ג. אנחנו מכניסים אותם לתוך "משבצת" שקשה להם לצאת ממנה. ד. מבלי לשים לב, אנחנו מעצימים התנהגויות בלתי רצויות, ולכן הם חוזרים עליהן ללא לאות ומקפידים להעסיק אותנו וכתוצאה מכל אלו, האווירה המשפחתית לא נעימה. הורים משקיעים אנרגיה רבה בניסיון להיות "שופטים", אך ברוב המקרים אולי אפילו בכולם, הם לא מצליחים ויש צדדים שנפגעים ומרגישים חוסר הוגנות. אז כדאי לנו, ההורים, להשקיע את האנרגיות בדברים אחרים. עלינו להתערב באופן מינימלי, להימנע מאמירות מקבעות ומנמיכות ולעודד באופן חיובי וספציפי התנהגויות רצויות. כל אלו, יפחיתו משמעותית את המריבות ויביאו לאחווה ושלום בין הילדים וחשוב לא פחות, יסייעו לילדינו למצוא פתרונות ודרכי התמודדות אשר יתרמו לביטחונם העצמי. אך חשוב מאוד לציין, כמו בכל תהליך שאנו רוצים לשנות דפוסים, העקרונות החשובים ביותר הם העקביות וההתמדה. השינוי לא יגיע אחר פעם או פעמיים שנתערב באופן מינימלי או שנעודד באופן מדויק. שינוי הדפוסים יקרה, כאשר אנחנו בעצמנו נשנה את דפוסי התגובה שלנו לאורך זמן בלשון עברית, M . A ליאת גולן, מדריכת הורים מוסמכת 6039249-052 בהצלחה!

מה עושים בנוגע למריבות בין אחים? ליאת גולן מאת:

אף על פי שכל האחים רבים, מריבות אלו אינן טבעיות! למה? כי מדובר בדמויות הגרות באותו בית, גדלות יחד לאותם הורים ולכאורה קרובות מאוד זו לזו, לכן לא טבעי שישנאו או לא ימצאו את המשותף ביניהם.

למריבות בין ילדינו, אף שאנו מעידים שהיינו רוצים לגדל ילדים שהם חברים טובים, תומכים ואוהבים, המשמשים משענת זה לזה. אז איך אנחנו תורמים למריבות? אנחנו מתערבים ואומרים אמירות שאינן רצויות ומקבעות כל ילד לתפקיד אחר במערכה, לדוגמה: "אל תתחיל שוב!", "כל הזמן, כשאתה מצטרף למשחק מתחילות המריבות!", "אתם לא יכולים לשחק יחד אז אל תשחקו", "אתה כל הזמן לא מקשיב למה שאומרים לך", "הוא הקטן, תוותר לו" ועוד. בכל האמירות האלו, ואחרות, אנחנו גם פוגעים ברגשותיהם של ילדינו היקרים, פוצעים את נשמתם הטהורה ומקבעים אצלם בראש שהם כאלה! והם, ממלאים את תפקידם "בנאמנות", כי הילד שנאמר

מבינים שכל האחים רבים ועוזרים להם למצוא את הדרך הנכונה. לא מקבלים את המריבות כעובדה או כגזרה. אף על פי שכל האחים רבים, מריבות אלו אינן טבעיות! למה? כי מדובר בדמויות הגרות באותו בית, גדלות יחד לאותם הורים ולכאורה קרובות מאוד זו לזו, לכן לא טבעי שישנאו או לא ימצאו את המשותף ביניהם. המריבות מזיקות לאווירה המשפחתית מכיוון שכאשר הילדים רבים ביניהם הם לרוב מעסיקים את ההורים ויותר מכך, הם מחמיצים את ההזדמנות לפתח דפוסי התנהגות חיוביים ונעימים, המתפתחים כאשר חיים יחד בשלום ובמקום זאת מתרגלים להציק, "לחלק צ'פחות", להקניט ולהקטין זה את זה. לא תאמינו, אבל אנחנו ההורים, תורמים