2622 כוכב הצפון גיליון

משה צחר שכיהן כמזכיר מועצת הפועלים בעיר הכריז: "הערבים ניסו להרוג אותנו ולאחר שהבינו שהם לא יכולים לנו, הם נשברו ועזבו את העיר מרצונם". כך טבריה הייתה לעיר המעורבת הראשונה בארץ ישראל שהפכה להיות תחת שלטון עברי עצמאי. 600 לאחר עזיבתם הגיעו אלינו לעיר כ משפחות של עולים חדשים. ההתרגשות הייתה בשיאה ובכל מקום בעיר התנוססו כרזות ענק "מטבריה עתידין להגאל. מכאן תבוא הגאולה! קראו לזה "שחרור טבריה". שנה לאחר מכן, כשחגגנו שנה לעצמאות המדינה, עם ראש הממשלה דוד בן גוריון ועם הרמטכ"ל יעקב דורי ואלפי טבריינים גאים ונרגשים במיוחד- חגגנו את שחרורה יום 25 של העיר היהודית, זו ששוחררה לפני הכרזת המדינה. כן, אנחנו הטבריינים היינו הראשונים לזכות בעצמאות במדינה!

שעליהם להחזיר את נשקם, אך לא נדרש מהם פינוי המוני. "חיינו איתם בשכנות טובה מאות שנים ולא צפויה להם כל סכנה תחת שלטוננו", אמר. אנדרסון שהיה ידוע כאוהד הערבים, הציע במקום- חילופי אוכלוסייה במסגרתה תושבי טבריה הערבים יעברו לצפת ותושבי צפת היהודים יעברו לטבריה. צחר ותג׳ר דחו את הצעתו על הסף. בתום משא ומתן ממושך סוכם על פינויים של הערבים מהעיר והוכרז עוצר כללי במסגרתו היהודים יחויבו לא לפתוח באש. הגיעו מנצרת עשרות כלי רכב, אוטובוסים, משאיות ורכבים פרטיים, להסיע בשיירות את ההמונים ההמומים שנצטוו על ידי מנהיגיהם לנטוש את ביתם. חלק מהשיירה עלתה צפונה דרך רחוב אלחדיף לנצרת וחלק כוונו דרומה דרך רחוב הגליל לכוון צמח. אברהם ריקלין 19.4.1948 ביום למחרת ב מפקד ההגנה, בישר בכרוזים שפוזרו ברחבי העיר: טבריה כולה עברה לידינו.

שחרור טבריה. צילום: נפתלי אופנהיים

במהלך עשרת הימים הללו, הצלחנו להפחיד את הערבים בעיר שהתחילו להשבר. השיא היה כאשר כוחות ההגנה וגולני כבשו בסערה את הכפר נאסר א-דין, באיזור רמת טבריה של היום. ביום זה פגענו בעשרות לוחמים ערבים שהתמקמו בתוך האוכלוסיה האזרחית והצלחנו לגרום לפאניקה שבעקבותיה החלה התפוררות ההתנגדות הערבית. משפחת טברי הערבית המכובדת )משכונת ג'וב אלבאן( שהיו שכנים שלנו, ניסו להרגיע את הרוחות שהגיעו לשיאן. מהשלב הזה, הערבים האמינו לאנשי קשר ערבים מבחוץ שהבטיחו להם שהסורים יעשו את העבודה עם הטנקים שלהם ועדיף להם לפנות את העיר. אני זוכר שהשמועה היתה שהסורים הבטיחו למנהיגי הערבים תושבי טבריה "תפנו את העיר ואנחנו נגיע בהקדם עם הטנקים שלנו, נטבח ביהודים ונחזיר אתכם חזרה". בשלב מתקדם זה הערבים כבר לא ממש נלחמו, הם היו תשושים, נותרו כמעט ללא נשק ותחמושת וגם ללא אספקת מזון. הם אומנם חתרו "להפסקת אש", אך הפרו אותה ברשלנות מפעם לפעם וספגו לוחמים, זו הייתה מכה 100 אבידות של כ אנושה עבורם. בבוקר 06:00 , בשעה 1948 באפריל 18 ב הגיעו מנהיגי הערבים למשטרת טבריה והתחננו למפקד הבריטי קולונל אנדרסון שיאבטח את עזיבתם המיידית של ערביי .18:00 טבריה, עוד באותו היום ועד השעה נציגי היהודים, משה צחר ויצחק תג'ר, הוזמנו למשטרה שם הודיעו להם הבריטים: "נוכחנו לדעת כי אתם חזקים יותר מהערבים אבל אנחנו אחראים לשלומם של תושבי העיר ולכן נוציא את כל הערבים מטבריה, בכדי למנוע טבח המוני. אנו נשאר בעיר עוד עשרה ימים, אך אנחנו נמסור לכם את השלטון האזרחי ולא נתערב". צחר, אשר ציין שאנו מקבלים את השלטון ברצון, חשש שיאשימו את הטבריינים בגירוש הערבים ולכן חידד

עם דוד בן 1949- חגיגות יום העצמאות גוריון והרמטכל- צילום נפתלי אופנהיים

תקשיב, תבין ותעשה 1931-2023 אהרון אמסלם

45 | 2622 | 12.4.24 | ד׳ ניסן תשפ״ד | כוכב הצפון