גיליון כוכב הצפון 2474

הלכות חג הפסח

מי המלח וסידור הקערה.

)לאלו הנוהגים לאוכלו בפסח(, או בבשר ודגים, או בפירות. המקיים סעודה זו, במצה עשירה או בעוגה כשרה לפסח – כנ"ל – יסיימו אכילתם עד .3:49 השעה: מומלץ וחשוב להיצמד ל"הגדה של פסח" )אמיתית ומוסמכת, ולא חוברת פרסום!(, ולהכין על פיה את שולחן הסדר ואת כל המצרכים הדרושים: את גביעי היין, את היינות ומיץ הענבים, את המצות, את המרור, החרוסת, הזרוע, הביצה, הכרפס, אלה מועדי: • בדיקת החמץ ביום חמישי בערב! אור ליום ששי – י"ג בניסן. • סוף זמן שריפת החמץ ביום ששי בבוקר, 11:29 : בשעה • יש להכין פיתות )עדיף מאשר חלות – המתפוררות( לצורך סעודת ליל-שבת ושבת בבוקר, ולהשתדל שלא להכין כמויות גדולות. את כל העודפים של הפיתות, יש לפורר לפירורים קטנים, ולהשליך לאסלה. • סוף זמן אכילת חמץ ביום שבת קודש, . בבוקר 10:15 : בשעה • סוף זמן השבתת חמץ ו"כל חמירא", . בבוקר 11:29 : בשעה מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, בספרו "חזון עובדיה"- הלכות פסח, כתב "עצה טובה בענין סעודת ליל שבת ויומו: עצה זו מבוססת על ההלכה הידועה שאסור לאכול מצה בערב פסח, כדי לתת היכר לאכילת המצה בליל הסדר – שהיא עיקר המצווה. הדין שונה באכילת מצה אשר נילושה במי פירות ויין וסוכר )כמובן, ללא טיפה אחת של מים( – שהיא מותרת לאכילה בערב פסח. שהרי סוג של מצה כזו – שאינה נקראת "לחם עוני", אין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל הסדר, ממילא, אין באכילתה בערב פסח כדי לפגום בטעם המצה של ליל הסדר. ]אם כי נציין, כי בפועל, לא פשוט כלל להכין מצה כזו שאין בה כל חשש, על כן נמנעים מאכילתה כלל[. בשנה זו, שערב פסח חל בשבת, ויש קושי להזהר ולהשמר מפירורי חמץ בסעודות השבת שבערב חג הפסח – כתב מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, עצה טובה:

משה ידע שזו עת צרה לישראל, וזו היא בעצם העילה לתפילה ולזעקה, ומדוע איפוא, אמר לו הקב"ה: לא עת להאריך בתפילה? אם לא עכשיו, מתי כן? מבאר את הדברים מו"ר הגאון הצדיק רבינו אליהו לופיאן זצ"ל כך: הצרה שעליה דיבר הקב"ה, לא היתה רדיפת פרעה והמצב שאליו נקלעו בני ישראל על יד הים. מדובר כאן על הצרה שהיתה באותה עת בשמים! והכוונה היא לקיטרוג הגדול שיצא על עם ישראל בעת שעזבו את אמונתם ואת בטחונם בה', וצעקו: "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?" באותה שעה אמרו המקטרגים: "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה". מה ההבדל בין עם ישראל למצרים – =) שניהם חוטאים!( לעת כזאת, יש להחזיר תשובה למקטרג ולסתום את פיו. לכן אמר הקב"ה למשה שאין עתה עת להאריך בתפילה, כי עת צרה היא לישראל בעליונים, ויש ליצור פתחון פה לסנגורים. לפיכך, הדבר היחיד שיכול להצילם עתה, הוא: "דבר אל בני ישראל ויסעו". לאן יסעו? – ישנה ברירה אחת בלבד, והיא: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה!" כלומר, זה יהיה הניסיון האחרון שבו תבחן האמונה החושית ובטחונם בה' – להכנס בתוך הים על פי ציווי ה', עוד בטרם יהפוך הים להיות יבשה. אם עם ישראל יעמדו בניסיון גדול זה ויגלו מסירות נפש אמיתית לקפוץ לתוך הים ממש, תיווצר להם זכות חדשה, שמכוחה יבוטל אותו הקיטרוג בשמים, והים יקרע לפניהם. ואכן כך עשו בני ישראל: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה". הראשון שקפץ לים הגועש, היה: נחשון בן עמינדב למטה יהודה )ישנה דעה הגורסת שכל השבט של יהודה קפץ בראשונה(, ואחר כך הלכו כל בני ישראל בתוך הים כשהמים מגיעים להם עד גובה הברכיים, ועדיין לא נבקע הים. המשיכו ללכת, והמים הגיעו עד טבורם, ועדיין לא נבקעו המים. הם לא נרתעו, והמשיכו ללכת לפי ציווי ה', עד שהגיעו המים לצווארם וכמעט טבעו בים. אז התחילו בני ישראל לצעוק: "הושיענו א-לוקים, כי באו מים עד נפש!" )תהלים סט(, ואז – "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימנם ומשמאלם". מסירות הנפש הזו של עם ישראל, היא זו שסתמה את פי המקטרגים, ובזכותה נבקע הים לפני בני ישראל, שהלכו בתוך הים ביבשה, כשהמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בברכת פסח כשר ושמח

לקפוץ למים הגועשים... כשעמדו ישראל על שפת הים וראו את המצרים מאחריהם, צעקו בני ישראל אל ה', ואז אמר הקב"ה למשה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו". מפרש רש"י במקום: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה: לא עת עתה להאריך בתפילה כשישראל נתונים בצרה". לכאורה, יש להבין את פשר הדברים! הרי עד השעה: • יש לסיים סעודה שלישית בצהריים. 3:49 • סוף זמן אכילת "אפיקומן" בליל הסדר: 00:43 : בשעה • אין להכין את שולחן הסדר והכלים בשבת לצורך הסדר )כולל הקערה( – משום שאין דקות 20 רק לאחר מכינים משבת ליו"ט. ו אפשר 7:14 בשעה מהשקיעה, דהיינו: להתחיל להכין ולערוך את השולחן – אך קודם לכן, תאמרנה הנשים: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" )בלי שם ומלכות(. אבל , וכן 7:31 רק בשעה הדלקת נרות יו"ט – סידור הקערה והמצות יש להכין רק לאחר חזרת הבעל מבית הכנסת. להכין מצה מבושלת בתוך מרק של בשר או עוף, "באופן שכזה: שלאחר שנתבשל התבשיל, יורידנו מעל האש, ובעוד התבשיל חם שהיד סולדת בו, יתן בזה אחר זה בתוך התבשיל כמה רקיקי מצות כדי צרכו, באופן שהמצה ספגה היטב טעם התבשיל, ואז יוכל לקיים בה מצוות שלוש סעודות. וטוב שלא יוציא את רקיקי המצות מתוך הסיר אלא עד שיצטנן התבשיל, ויוכל להוציא המצה בשלמותה, שלא תתפורר בתוך המרק, שיהיה אפשר לבצוע אותה בשבת ולברך עליה המוציא וברכת המזון, כיון שנשאר עליה צורת פת, ובאופן שיש בה כזית. וכן הדין שיוכל לטגנה בשמן, ויהיה אפשר לקיים בה סעודת שבת, ואם ירצה יוכל בליל שבת לסעוד אף על מצה רגילה, הואיל ובליל י"ד אין איסור כלל באכילת מצה... וביום שבת יקיים סעודת שחרית וכן סעודה שלישית במצה מבושלת או מטוגנת". הרוצה לעשות זאת, יעיין בספר "חזון עובדיה", ילמד ויכין, או שיפנה לרב מוסמך כדי ללמוד זאת.

כל הזמנים כאן הם לפי שעון קיץ, לפי אופק טבריה

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך