גיליון דיגיטלי מלחמת חרבות ברזל

דעה

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

גיבורים בצל המלחמה מאיר אוחנה. מאת:

עם ישראל למרות הכל מתגלה גם ברגעים קשים אלה בתפארתו. במעשי החסד והנתינה וברצון של כולנו להכריע את האוייב אחת ולתמיד.

יגאל שריג חורז חרוזים

שבת של שמחת תורה, הפכה בשעות ספורות לאסון הכי גדול של מדינת ישראל שנה. אני רושם 75 מאז הקמתה לפני בכאב ובצער את המשפט הבא: בשבת שנה אחורה 80 ההיא, מדינת ישראל חזרה ברמת הזוועות והמראות שנה אחורה ברמת 50 )השואה( ו המחדלים )מלחמת יום כיפור(. המראות הקשים, הסיפורים הבלתי נתפסים, תיאורי הזוועה והשלמת הפאזל למחדל הגדול, פשוט עדיין בשיאם. דווקא בגלל זה, אני רוצה לסובב את "ההגה" לכיוון אחר. לכתוב קצת על גיבורים ש"נולדו" בזמן המלחמה, חלקם כבר נפלו והם כבר לא איתנו. חלקם עדיין איתנו, פצועים, מיוסרים אבל בתחושה שהצליחו להציל משהו. אותם גיבורים בחייהם או במותם הצליחו להפחית את מימדי האסון למספרים הבלתי נתפסים היום כי זה בקלות יכל להיות אסון בסדר גודל של נרצחים! 10,000 19 , חייל בן מתן אברג'ל יש את הגיבור שהקריב את חייו למען חבריו ולמען קיבוץ ניר עם שסוכלה כניסת מחבלי חמאס דאע"ש לשם. מתן נשכב על רימון שנזרק לעברו ולעבר חבריו. מילותיו האחרונות היו "ניסיתי הכל לעשות למען המדינה". סיפור גבורתו מצטרף לשני גיבורים עם מעשה גבורה דומה והם : נתן אלבז בשנת , ה' ייקום 2005 ורועי קליין בשנת 1954 דמם. ) תחפשו את השמות בגוגל ותבינו מי הם אותם גיבורים(. יגאל זינגר יש גיבור נוסף, שוטר בשם שברגע אחד של תושייה והבנת המצב, הצליח למצוא דרך מילוט בקיבוץ איש שנמלטו 500 רעים. דרכה הוביל כ מהמסיבה בקיבוץ. אותו שוטר חזר שוב לאחר מכן, לקח נשקים ועוד כמה שוטרים

בחזרה לקיבוץ וחיסלו כמה מחבלי חמאס-דאע"ש עד שנפצע ברגלו. בראיון מבית החולים סיפר זינגר בבכי ש"כואב לו שלא הצליח להציל יותר". גיבורה נוספת שהצליחה להציל את עצמה מאופקים. רחל אדרי ואת בעלה, הייתה בזמן שבנה השוטר היה עם כוחות הביטחון מחוץ לדירה. רחל ובעלה שהו בקרבת חמישה מחבלי חמאס-דאע"ש שהיו בדירתם. רחל דאגה להם שיאכלו וישתו ואולי ככה קצת ריככה את לב האבן שבספק אם קיים אצלם. כל זאת במשך כמה שעות עד שכוחות הביטחון פרצו לדירה, חיסלו את מחבלי חמאס דאע"ש וניצלו ללא פגע גופני רחל ובעלה מדירתם. ביום שני האחרון, השתתפתי בהלויית . בשעת לילה משה בן פורת הי"ד הנרצח אנשים באו ללוות את 300 מאוחרת מעל משה הטברייני, שבאותה שבת היה אצל בתו באופקים. משה היה אמור להיות סנדק בברית נכדו, אבל מחבלי חמאס-דאע"ש ירו בו בסמוך לפתח הדלת. משיחה שלי עם מכר לאחר ההלוויה הוא תיאר לי את סיפור גבורתה של אישתו. לאחר שהזעיקה אמבולנס לבעלה שכבר נפח נשמתו. היא הגיעה לבדה לאותה ברית וסיפרה שמשה לא הגיע כי לפתע עלה לו הסוכר והוא נלקח באמבולנס. כל זאת עשתה כדי לא להעיב על השמחה של הזוג הצעיר. לי זה הזכיר את הסיפור בגמרא על ברוריה אישתו של התנא רבי מאיר שהסתירה את מיתת שני בניה מבעלה במשך כל השבת. )גוגל מי שרוצה להבין יותר(. עם ישראל למרות הכל מתגלה גם ברגעים קשים אלה בתפארתו. במעשי החסד והנתינה וברצון של כולנו להכריע את האוייב אחת ולתמיד. אנחנו ננצח בעזה ובעז"ה!

איך הצליחו שוב להפתיע כמו אז באותו יום כיפור איך הפסקנו אותם להרתיע ושוב חזר לו זה הסיפור מחדל ענק שלכולנו כאב והרבה עוצמה שמכולנו שאב! את גדר הגבול הם עדרו ועם כל הטכנולוגיה שיש בקלות מטופשת חדרו וכמעט לא היה כוח אש

זה קשה לעכל ולא מתקבל שמשתלטים על ישובים בעוטף ופתאום בחצר מסתובב מחבל שרוצח הורג ולעזה חוטף בלי וועדות של מצפון לנקות כי זה לא הזמן כעת לגלם ובלי שום הקלות מזכות כי מישהו חייב על זה לשלם! נ.ב אולי בעקבות הזוועה שעברנו כולנו נפסיק לראות כבר שנאת החינם ונתחיל לראות רק אהבת חינם!