גיליון ראש השנה 2405

החג והלכותיו

קמא דתענית )יא.(: בשעת פטירתו של אדם - כל מעשיו נפרטין לפניו, ואומרים לו: כך וכך עשית ביום פלוני, והוא אומר הן וכו', ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין, ואומר: יפה דנתוני וכו', וכן במקומות הרבה. ואם נאמר שאדם נדון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים - אם כן אין דינו בשעת מיתה, אלא על מה שעשה מראש השנה עד יום המיתה?!... ורבותינו אומרים בפירוש שכל מעשיו נפרטין לפניו... עוד הזכירו חכמים שיום הדין הוא לעתיד לבא בזמן תחיית המתים, כמו ששנינו )סנהדרין קז:(: קין והבל - אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין. אנשי סדום - אין להם חלק לעוה"ב, אבל עומדין בדין. ויום הדין זה - מזכירין אותו רבותינו ז"ל בהגדות ובמדרשים, וקורין לו: 'יום הדין הגדול', ואמרו בפ"ק דע"ז )ב.( כל המצות שישראל עושין בעולם הזה - באות ומעידות עליהם לעולם הבא שנאמר: 'יתנו עדיהם ויצדקו' - אלו ישראל. 'ישמעו ויאמרו אמת' - אלו אומות העולם. ושם אמרו: לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר כל מי שעסק בזה - יבוא ויטול שכרו! מתקבצין כל אומות העולם וכו', )ובגירסאות אחרות: מתקבצין ובאין כל אומות העולם בערבוביא ואומר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא(. וכן הרבה בדבריהם... אבל כך הוא הענין הזה: בראש השנה - כל באי העולם עוברין לפניו, ונדון כל אחד ואחד בעניני העולם הזה. אם זכה - לתת לו חיים ושלום ועשר ונכסים וכבוד. או ח"ו נתחייב למות בשנה זו, או ליסורין וצער ועוני. כללו של דבר: על כל ענין שבגוף ושבעולם הזה, כגון: בני חיי ומזוני. אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא, או תתחייב לגיהנם ואבדון...". נחתום בדברי הטור )אורח חיים סימן תקפא(, שהביא את דברי ר' חנינא ור' יהושע האומרים: "איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופיה של אלהיה – פירוש: מנהגיו ודיניו. שמנהגו של עולם - אדם שיש לו דין - לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל - אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס. לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ראש השנה ולהרבות מנות בראש השנה... ברכת שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.

כלומר: אחד אחד ולא בערבוב! ומשרשי מצוות המועד הזה, שהיה מחסדי האל על ברואיו, לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה. והוא רב חסד, מטה כלפי חסד. וכיון שהם מועטים - מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק - נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה )מסכת ע"ז ד.(: אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט. ואם לא יפקדם עד זמן רב - יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כלייה חלילה. נמצא שהיום הנכבד הזה - הוא קיומו של עולם. ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב, ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי - ראוי לעמוד בו ביראה ופחד, יותר מכל שאר מועדי השנה. וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים בו. כי התרועה קול שבור - לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים... וזהו הטעם שלא קבעו זכרונם לברכה לומר 'הלל' במועד הזה, וכמו שאמרו: שאין ראוי לו לאדם לומר 'שירה' והוא עומד בדין... וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה )לב:(: "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים? - אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה?!" יום הדין: "אמר רבי כרוספדאי, אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה. אחד - של רשעים גמורין ואחד - של צדיקים גמורין ואחד - של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים. לא זכו - נכתבין למיתה. אמר רבי אבין: מאי קרא? 'ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו'. 'ימחו מספר' - זה ספרן של רשעים גמורין. 'חיים' - זה ספרן של צדיקים. 'ועם צדיקים אל יכתבו' - זה ספרן של בינוניים". )מסכת ראש השנה דף טז:(. הרמב"ן )רבינו משה בן נחמן(, בדרשתו לראש השנה, כתב: "הנה אמרנו שהוא יום דין, והוא פירוש 'יום תרועה' ו'זכרון תרועה', והוא דבר מפורש בדברי רבותינו כמו ששנינו )טז.(: "בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ואמרו: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה וכו', וכן הרבה בדבריהם. ועכשיו אנו צריכים לפרש: מהו הדין הזה שאדם נידון בו? והלא אמרו חכמים ז"ל כי בשעת מיתתו של אדם נידון, כמו שאמרו בפרק

ממנהגי ראש השנה

נוהגים להסתפר בערב ראש- השנה )קודם חצות(. נוהגים ללכת בערב ראש השנה ”ולהרבות שם אל בית הקברות ונותנים צדקה לעניים“ בתחנונים, סימן אורח-חיים, )שולחן-ערוך, מהרי“ל סעיף ד‘(. תקפ“א, כתב הטעם לזה: ”משום שבית הקברות הוא מקום מנוחת ומתוך כך הוא מקום הצדיקים, קדוש וטהור, והתפילה נתקבלה ביותר“. יש להזהר חשוב מאוד לזכור: שלא לבקש את צרכיו מהמתים יתברך, לבקש מה‘ אלא, עצמם. בזכות הצדיקים. שירחם עליו, אפשר גם לבקש מהנפטר שימליץ טוב בעדו. נוהגים שלא לישון ביום ”תהילים“ ולקרא ראש-השנה, אלא )בין התפילות והארוחות(. – שיכול חש הוא בראשו אם-כן, לישון אחר חצות היום. ”והיושב כישן דמי!“ – בטל נוהגים להניח פרי חדש על או ללבוש בגד חדש, השולחן, בליל שני של ראש -השנה, כדי לומר ברכת: בעת הקידוש, הסיבה לכך היא: ”שהחיינו“. שאין משום שיש אומרים, אומרים ”שהחיינו“ - ששני הימים והרי כבר ברך קדושה אחת היא, ביום הראשון. )משנה- ”שהחיינו“ אבל סעיף ב‘( סימן ת“ר, ברורה, וגם אם לא הניח אין הדבר מעכב! ולא לבש בגד חדש – פרי חדש, ”שהחיינו“. צריך לברך

נא לשמור על קדושת העמוד

87 | 2405 | 27.09.19 | כ״ז אלול תשע“ט | כוכב הצפון

מעוניינים לקדם את העסק בזירה אינטרנטית רחבה? צרו קשר ונגיע אליכם לפגישה ללא התחייבות