גיליון ראש השנה 2405

החג והלכותיו

ראש השנה ראש השנה דין וחשבון

לנטיעה - כל פירות האילן, בשלש השנים • הראשונות לאחר נטיעתם, או שתילתם - נקראים 'ערלה' והם אסורים באכילה ובהנאה, כלשון הפסוק )ויקרא יט(: 'ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים'. אותם הפירות מאותה השנה, נקראים: פירות 'נטע רבעי'. ובזמן שבית המקדש היה קיים - היו אוכלים אותם, או את מה שנקנה מכסף פדיונם – בעיה"ק ירושלים. אך בזמן הזה - פודים אותם, באותה שיטה שפודים את ה'מעשר שני' כיום. לענין זה, יש לציין: כי חז"ל קבעו ש'שלושים יום בשנה – נחשבים שנה". ולמעשה, אם אדם נטע אילן יותר מארבעים וארבעה ימים קודם אחד בתשרי - מתחילה השנה השניה כבר באחד בתשרי. משום שאנו מחשיבים את שלושים הימים )הנחשבים שנה( ומוסיפים להם עוד ארבעה עשר יום להשרשת האילן ולקליטתו באדמה לשנה. ולירקות – יום זה: אחד בתשרי - נחשב • ראש השנה לענין תרומות ומעשרות של כל פירות האדמה, כגון: ירקות ותבואה. והמשמעות היא, שאסור לעשות מעשר מפירות שנה אחת, על פירות של שנה אחרת. משום כך, ירקות הנלקטים קודם אחד בתשרי - מתעשׂרים בנפרד, ואילו אלו הנלקטים אחר התאריך אחד בתשרי - מתעשרים בנפרד. ישנם עוד חילוקים במה שנוגע למעשרות, • הנובעים מקביעת ראש השנה ומשתנים משנה לשנה. מהותו של היום: המשנה באותה מסכת ממשיכה ומציינת: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר )תהלים לג(: 'היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם'". ובספר החינוך )מצוה שיא(, כתב: "ועוד אמרו שם )טז.( שביום זה נידונין כל בני העולם על מעשיהם, ואמרו על דרך המליצה לבאר, שהשגחתו ברוך הוא על מעשה כל אחד ואחד, ולא על כל המין דרך כלל: שעוברין כל בני אדם לפניו כבני מרון.

המשנה בראש מסכת ראש השנה, מונה ארבעה ראשי שנים: "באחד בנ יסן -ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמטי ן ולי ובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו". משמעות הדברים, בכל מה שנוגע לאחד בתשרי – שהוא ראש השנה הבעל"ט – כך היא:

הרב דידי יהודה למנין שנות מלכי האומות הנכתבים • בשטרות )מה שנקרא אצלנו: תאריך(: שאם נות ְ מ ִ עמד המלך קודם אחד בתשרי, יש ל לו מאחד בתשרי שנה שניה למלכותו, וזה המועד המצויין בשטרות. לחשבון התקופות והמולדות. שבתחילת השנה - נדון ונקבע כבר מה • יהא במהלכה ובסופה. לשמיטין וליובלות - שמשנכנס תשרי של • שנת השמיטה או היובל - אסור כבר לחרוש ולזרוע מן התורה. בשנת היובל )שהיא שנת החמישים • שנה( - ביום אחד בתשרי - לא היו העבדים משתעבדין עוד לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. וכשהגיע יום הכיפורים - תקעו בית דין בשופר, ואז נפטרו העבדים לבתיהן והשדות היו חוזרות לבעליהן.

מעוניינים לקדם את העסק בזירה אינטרנטית רחבה? צרו קשר ונגיע אליכם לפגישה ללא התחייבות 2405 | 27.09.19 | כ״ז אלול תשע“ט | כוכב הצפון | 86