כוכב הצפון גיליון 2399

מדוריםהצפון

חוגים בחופש הגדול עילום אבגדורי

הצופה מן הצד אריאל ברקוביץ

הגיל מהקטנה לגדולה, כשבתווך יש עוד אחד. ילדה בכיתה א' לא תחכה לבד אבל ילדה בכיתה ז' יכולה גם יכולה. את נושא האיסוף פתרנו, והנה צצה לה דילמה נוספת : החוג נמשך כשעתיים. מסיעים ונשארים בחוג? חוזרים הביתה ויוצאים שוב? שאלה כבדת משקל. מצד אחד אפשר לחזור הביתה. הילדים בחוג, יש שקט ואפשר לשתות בנחת קפה, ומצד שני שעון החול הולך ואוזל ועוד רגע כבר צריך לצאת שוב כי החוג אוטוטו מסתיים. האם יש תנאים בחוג המאפשרים שהייה נורמלית? להזכירכם כעת חודש אוגוסט ולא בדיוק קר באזורנו. האם יש מזגן? כסא נורמלי? ומה לגבי העניין בחוג? בחוג כדורגל יש עניין, יש פרלמנט שהתגבש ועוד כמה פגומים שאפשר להעביר איתם שעה וחצי בכיף, אבל מה עושים בהתעמלות מכשירים שללא ספק אינו כוס התה המועדף עליי? וכך, אני מוצא את עצמי שוב, יושב בדד בחוג התעמלות מכשירים. המזגן לא משהו וגם אין כסא נורמלי, אבל לפחות זוכה לראות את הבנות מתאמנות ומחייכות וזה שווה הכל. מחר התור של חוג הכדורגל. יהיה חם אבל לפחות יהיה עם מי להעביר את הזמן. לסיכום – כהורים, נעשה הכל למען ילדינו. נביא, נחזיר, נשב בחוגים, נרוץ, נחזור, ולעיתים גם נגדף, אבל כשהם יגדלו ולא יצטרכו אותנו - או אז נתגעגע לאותם ימים.

לפני הכל חייב לציין שאת הקבוצה המופלאה הזו, "אבא פגום-שורדים ביחד", הכרתי לפני כשנה וחצי. מאוחר יותר הצטרפתי גם לקבוצה המקומית, ואני חייב לציין כי הערבות ההדדית הקיימת בקבוצה מפתיעה אותי כל פעם מחדש ומוכיחה כי הטוב בעולם לא נעלם.

נעים להכיר, שלום לקוראים היקרים, אני אריאל ברקוביץ' צעיר טברייני יועץ ארגוני עם התמחות במגזר הציבורי, ובמהלך השבועות הקרובים אצלול ביחד איתכם לעולמו של השלטון המקומי מזווית ראיה ארגונית של הצופה מן הצד. מה אומר לכם? אילו אלפי קירות הבתים יכלו לדבר, אילו הכבישים המפותלים במורד לכנרת יכלו לספר את סיפורה של העיר האהובה. היה סלוגן לעיר 2010 בשנת שנקרא " טבריה עיר סיפור", סלוגן שרצה לספר את סיפורה של העיר האהובה עלינו כל כך, סיפור של אהבה ואחדות, של נתינה ללא תנאים, סיפור שבו כל אדם יכול למצוא את מקומו ולא משנה אם הוא חילוני או מסורתי או חרדי - לכל אדם היה סיפור. אני זוכר כיצד מבלי להכיר טברייני אחר הוא היה אח שלי, בשפה במנהגים בדרך החיים הייחודית לעיר.

השבת אדבר על חוגים. כאבא שמעורב מאוד בגידול הילדים, אני רואה חשיבות רבה בכך שילדים הולכים לחוגים. זו הזדמנות

נפלאה להכיר ילדים נוספים, לחזק את הביטחון ,להתאמן , להוציא אנרגיות והכי חשוב להתרחק מכל מכשיר דיגיטלי למשך שעתיים. כמו כל הורה, שמחתי מאוד על כך שכל ילדיי החליטו ללכת לחוגים, אבל - לא רק הם הולכים לחוגים גם אנחנו, ההורים, מצטרפים, ואני אסביר: במהלך השנה יש הסעות, רק שילדה בכיתה א' לא תיסע לבד וכמובן שצריך להסיע ולהחזיר. לשניים האחרים, הגדולים יותר יש פיתרון. מה קורה בחופש הגדול? המצב מחמיר. חוגים יש, הסעות אין. ועכשיו - לך תתמרן חוגים באותן שעות ובמקומות שונים. 3 בין בנוסף, חייבים להסיע וגם להחזיר. בעיה מוכרת? אז החלטתי שהאיסוף יהיה בהתאם למדרג

אני זוכר את הצבא והטיול הגדול כשפגשתי טברייני,

– קיבוץ כנרת עילום אביגדורי

לנעמה ריטוב דנילוף, לבני ביתה ולכל משפחת דנילוף ברכות חמות לאם ולרך הנולד להולדת הבן דוד מלילך וחיים חליוה וצוות העיתון כוכב הצפון

לאלעד פרטוק ורעייתו עם הולדת הבת ברכות חמות מקרב לב שלוחות לאם ולרך הנולד מלילך וחיים חליוה וצוות העיתון כוכב הצפון

מזל טוב!

מעוניינים לקדם את העסק בזירה אינטרנטית רחבה? צרו קשר ונגיע אליכם לפגישה ללא התחייבות 2399 | 16.08.19 | ט״ו אב תשע“ט | כוכב הצפון | 28