כוכב הצפון גיליון 2730

חוק ומשפט

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

החוק מתייחס בחומרה לסירוב להיבדק, ובנסיבות מסוימות סירוב לבדיקת ינשוף עלול להעמיד את הנהג במצב משפטי שאינו טוב יותר, ולעיתים אף להוביל לכך שייחשב כמי שנהג בשכרות. לכן, החלטה שמתקבלת מתוך לחץ או מתוך מחשבה ש"כך אצליח להתחמק", עלולה דווקא לפעול לרעתו של הנהג. עם זאת, חשוב לזכור שגם אם הוגש כתב אישום, זה עדיין לא סוף הסיפור. כל תיק צריך להיבחן לגופו. יש לבדוק האם הייתה לשוטר עילה לדרוש את ביצוע הבדיקה, האם הנהלים נשמרו, האם המכשיר הופעל בהתאם להוראות, והאם קיימים כשלים ראייתיים שעשויים להשפיע על תוצאות ההליך. בסופו של דבר, אין תשובה אחת לשאלה "כמה מותר לשתות". כל אדם מגיב אחרת לאלכוהול, והחוק בוחן את ריכוז האלכוהול בגוף, לא את מספר הכוסות שעל השולחן. לכן, אם יש ספק, אין ספק: עדיף למצוא נהג תורן, להזמין מונית או להמתין עד שיהיה בטוח לעלות על ההגה. ואם כבר נפתח הליך משפטי, חשוב לבחון את נסיבות המקרה לעומק לפני שמסיקים מסקנות. הכרעה. וכשאין הכרעה, כולנו משלמים את המחיר. בחירות נוספות אינן רק אירוע פוליטי. הן עולות כסף רב, משתקות מערכות, דוחות החלטות ומשאירות את הציבור שוב במצב המתנה. בזמן שאזרחים מתמודדים עם יוקר מחיה, ביטחון, חינוך ובריאות, המערכת הפוליטית שוב עסוקה במשחקי כיסאות. אותן מפלגות קטנות שמתיימרות "לכפות אחדות" צריכות קודם כול לענות על שאלה פשוטה: אם אחדות כל כך חשובה לכן, למה לא כפיתן אותה קודם על עצמכן? למה לא השתלבתן בתוך מפלגה גדולה, קיימת, יציבה ובעלת סיכוי אמיתי לעבור את אחוז החסימה? הציבור כבר שבע מהבטחות. הוא לא צריך עוד מפלגות שמספרות לו שהן "הפתרון", ובסוף עלולות להפוך לחלק מהבעיה. הוא צריך יציבות, אחריות, וקולות שלא נזרקים לפח. הבחירות הקרובות יכולות להיות הזדמנות לתיקון, אבל הן גם עלולות להיות חזרה . השאלה היא אם הפעם 2019 מדויקת מדי ל הציבור יידע לזהות מי באמת בא לפתור את הפלונטר, ומי רק מוסיף לו עוד קשר. שורה תחתונה: לא נותנים יד, ולא נותנים את הקול, למפלגות קטנות שמסכנות את הגוש ואת היכולת להקים ממשלה. מי שרוצה אחדות, שיתחיל באחדות בבית. נקודה.

שתיתי רק כוס אחת. אז למה אסור לי לנהוג?

04-6797759

עו"ד תהל חכם מאת:

הנהיגה, כפי שנמדד בבדיקת ינשוף או בבדיקת דם, בהתאם לנסיבות המקרה. יש גם נהגים שלגביהם הכללים מחמירים יותר. נהגים חדשים, נהגים צעירים, נהגי רכב ציבורי ונהגי רכב כבד כפופים לרף נמוך במיוחד של אלכוהול, כך שגם כמות קטנה מאוד עלולה להספיק כדי להוביל להגשת כתב אישום. לא פעם אני פוגשת נהגים שאומרים: "הרגשתי מצוין, בכלל לא הייתי שיכור". אבל התחושה האישית אינה זו שקובעת. אדם יכול להרגיש ערני לחלוטין, ובכל זאת תוצאת הבדיקה תראה שריכוז האלכוהול בגופו עולה על הרף הקבוע בחוק. ויש עוד טעות נפוצה. יש מי שחושבים שאם יסרבו לבצע בדיקת ינשוף, לא תהיה למשטרה דרך להוכיח שנהגו בשכרות. אלא שגם כאן המציאות המשפטית שונה.

בסוף ארוחת שישי, או אחרי מפגש עם חברים, מגיעה כמעט תמיד אותה שאלה: "שתיתי רק כוס יין אחת. אני יכול לנהוג, נכון?" רבים מאמינים שהחוק קובע "כמות מותרת" של אלכוהול, כאילו יש מספר קסם של כוסות שכל עוד לא עוברים אותו, אפשר לעלות על ההגה ללא חשש. אלא שהמציאות המשפטית מורכבת הרבה יותר. החוק בישראל אינו מודד שכרות לפי מספר הכוסות ששתיתם. הסיבה פשוטה: אותה כמות אלכוהול יכולה להשפיע בצורה שונה לחלוטין על אנשים שונים. משקל הגוף, גיל, מצב בריאותי, עייפות, סוג המשקה, קצב השתייה ואפילו אם אכלתם לפני כן, כל אלה משפיעים על ריכוז האלכוהול בגוף. לכן, השאלה אינה אם שתיתם כוס אחת או שתיים, אלא מהו ריכוז האלכוהול שנמצא בגופכם בזמן

,2019 בחירות ?2026 גרסת מאיר אוחנה. מאת:

בכל מערכת בחירות צצות מפלגות שמציגות את עצמן כפתרון.

יכול להכריע אם תקום ממשלה או שנלך לעוד סבב, שריפת קולות היא לא פרט שולי. היא עלולה להיות ההבדל בין הכרעה לבין פלונטר פוליטי נוסף. במיוחד בצד הימני של המפה חוזרת שוב אותה מלכודת. עוד רשימה קטנה בטוחה שהיא קרובה, עוד מנהיג מאמין שהפעם הציבור יבין שהוא הפתרון, עוד מפלגה משוכנעת שהשטח איתה. ואז מגיעה האמת הקרה של הקלפי. אחוז החסימה הוא לא משאלת לב, הוא קיר. הבעיה אינה רק הפיצול עצמו, אלא מה שהוא עושה ליום שאחרי. ככל שיש יותר חלקים קטנים, יותר דרישות, יותר אגו ויותר חרמות, כך הפאזל הקואליציוני הופך לפחות פתיר. גם אם יהיו תוצאות, לא בטוח שתהיה

יש תחושה שהבחירות הקרובות אינן מערכת . שוב ריבוי 2019 חדשה, אלא שידור חוזר של מפלגות, שוב הבטחות גדולות, שוב דיבורים על אחריות, אחדות ויציבות, ושוב חשש כבד שבבוקר שאחרי הקלפי נגלה שאין באמת דרך להרכיב ממשלה. בכל מערכת בחירות צצות מפלגות שמציגות את עצמן כפתרון. הן מבטיחות "לכפות אחדות", "למנוע בחירות נוספות", "להיות הגשר בין המחנות" או "לשבור את השיטה". זה נשמע יפה, אפילו מרגיע. אבל בפוליטיקה, ובמיוחד בישראל, לא הסיסמה קובעת אלא המספרים. מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה לא כופה אחדות ולא מייצרת יציבות. היא פשוט שורפת קולות. ובמציאות שבה כל מנדט