כוכב הצפון גיליון 2726

דעה

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

מהשורשים שלהם. שורש אינו דבר שמושך אותנו אחורה, אלא דווקא הדבר שמאפשר לנו לעמוד יציבים ולגדול. עץ בלי שורשים נראה יפה לרגע, אבל אין לו אחיזה. וזה בדיוק מה שהיה יפה ביום השיא בבית הספר. מצד אחד, חקר על טבריה העתיקה, חכמי טבריה, הכנרת, הדמויות והמקומות שמרכיבים את הזהות של העיר. מצד שני, מבט קדימה: חדשנות, יצירתיות, הצגה, חשיבה עצמאית ושימוש בכלים עכשוויים. לא עוד שיעור של שינון תאריכים ושמות, אלא למידה שמבקשת מהתלמידות לשאול, לגלות, ליצור ולהציג. בעיר כמו טבריה, המשפט הזה מקבל משמעות עמוקה עוד יותר. טבריה אינה עוד נקודה על המפה. היא עיר עם שכבות של היסטוריה, רוח, תורה, מסורת, נוף ואמונה. כאשר ילדה מטבריה חוקרת את העיר שלה, היא לא רק לומדת על מקום. היא לומדת על הבית שלה. לכן המשפט של אדל נשאר איתי. כי עתיד לא בונים רק עם טכנולוגיה וחלומות, אלא גם עם זיכרון, שורשים וזהות. מי שיודע מאין הוא בא, יכול בעזרת השם ללכת רחוק יותר.

"בשביל לבנות את העתיד, צריכים לדעת את העבר" מאיר אוחנה מאת:

הוא התפעל ואמר כי עם שזוכר כך את עברו, מובטח לו שיש לו עתיד.

מאגד בתוכו מהות שלמה של למידה: לא לומדים היסטוריה רק כדי לדעת מה היה פעם, אלא כדי להבין מי אנחנו היום ולאן אנחנו רוצים ללכת מחר. שורש הרעיון הזה מיוחס לא פעם לנפוליאון בונפרטה. מסופר עליו, שכאשר ראה יהודים בוכים בתשעה באב על חורבן בית המקדש, הוא התפעל ואמר כי עם שזוכר כך את עברו, מובטח לו שיש לו עתיד. הניסוח מופיע בגרסאות שונות, כמו "עם שזוכר את עברו יש לו עתיד", וגם "עם ללא עבר, אין לו עתיד". אבל מעבר לשאלה מי אמר ומתי, הרעיון עצמו גדול ונכון. עם, עיר, קהילה ואפילו אדם פרטי, אינם יכולים לצמוח באמת אם הם מנותקים

המשפט היפה הזה יצא בספונטניות מפי ילדה בכיתה ו' בבית הספר נעם בנות בטבריה. שמה הוא אדל. הרקע למשפט היה יום שיא שבו הוצגו תוצרים של חקר וחדשנות בבית הספר, תוצרים שעסקו בעיקר בטבריה, בעבר שלה, בדמויות שפעלו בה, במקומות ההיסטוריים שבה ובחיבור שלה אל ההווה. גילוי נאות, גם אני הייתי חלק מהתהליך הזה לצד שאר צוותי ההוראה והמנהלת מיכל שהובילה את הכול. אבל חשוב לומר ביושר: ההשקעה והחקר היו של התלמידות. ובחזרה למשפט מהפתיח. "בשביל לבנות את העתיד, צריכים לדעת את העבר". כמה עומק יש במשפט אחד תמים של ילדה בכיתה ו'. המשפט הזה

בשל הגידול ההולך וגדל של אמנים בעיר טבריה נאלץ הפעם מיכאל להחליף מקום לתערוכה לתלמידי האומן והצייר 17 התערוכה ה מיכאל גפן חדשות העיתון : מאת

האומנות היצירה ויצירת חיבורים של אומנות ותאמינו לי עוצרת נשימה. פשוט מדהים! אז יש בטבריה גם אורות שמבצבצים בחשכת הלילה ואור אחד קטן תמיד חשוב יותר מכל החושך שסביב.

יש לציין כי הפרויקט של לימוד הציור הוא שילוב מיוחד של כלל שכבות הציבור בטבריה ובאזור. חילונים, ציונות דתית, חרדים, עולים חדשים נוער ומבוגרים שהולכים ביחד יד ביד בדרך

מיכאל גפן הוא אמן וצייר מוכר ומזה שנים שהוא מלמד את אומנות הציור לילדים לבני נוער למבוגרים וההצלחה לא מתרחקת ממנו נהפוך הוא, היא כמו לקוחה ממילות השיר "הצל ואני" בשירו של יהודה פוליקר. בשל הגידול ההולך וגדל של אמנים בעיר טבריה נאלץ הפעם מיכאל להחליף מקום לתערוכה שהציג בפני באי התערוכה והאומנים. הפעם נבחר מלון לייק האוס לארח את התערוכה ואכן השינוי הוא דרסטי. מקום חדש גדול מאוד בו הוצגו הרבה יותר יצירות אומנות ציורים וקהל של 200 יותר מ כשלוש מאות מבקרים בתערוכה.

צילום: אלבום פרטי

23 | 2726 | 3.7.26 | י"ח תמוז תשפ״ו | כוכב הצפון