2718 כוכב הצפון גיליון

חוק ומשפט

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

אינטימיות הופכת לתוכן, פרטיות הופכת לאמצעי להשגת פרסום, כבוד עצמי נדחק לטובת תשומת לב נוצרת שחיקה שקטה של ערכים בסיסיים. משל קטן, מציאות גדולה. בעבר עמדו אנשים בזירה ונלחמו. היום הם עומדים מול מצלמות - ונחשפים. הקהל נשאר אותו קהל, רק הכלים השתנו. האחריות: לא רק של ההפקה, קל להאשים את התוכנית, קל להאשים את המשתתפים, אבל האמת הפשוטה היא: הכוח נמצא גם אצלנו. כל צפייה, כל שיתוף, כל עניין - מחזקים את המודל הזה. לסיכום: לאן אנחנו מתקדמים? האח הגדול לא ייעלם, גם לא הצורך האנושי בדרמה אבל כן נשארת שאלה אחת פתוחה: האם אנחנו צופים בתוכן - או שהתוכן מעצב אותנו? אחרי הכל בסופו של דבר, הזירה האמיתית אינה בבית המצולם, אלא בתודעה שלנו. מה שפעם היה קללה, מה שפעם היה לא חוקי, מה שפעם נראה כזול וזנותי הפך למנורמל. פעם ערבי היה קללה, טראנסג'נדר היה מילת גנאי, לבוש פרובוקטיבי היה מיוחס למקצוע העתיק ביותר והיום ניתן לראות בתוכנית האח את כל הקומפלקס מנורמל ואין פוצה ומצפצף. לדעת עורך העיתון: מסכים עם כל מילה ומוסיף כי תוכנית האח הגדול ותוכניות בידור אחרות שאין בהם ממש הם בסה"כ "לחם ושעשועים לעניים" והטלוויזיה בסה"כ הופכת להיות במרוקאית אומרים "סנדוק אילעג'ייב" קופסת החלומות. לא מעיז לצפות בתוכניות שכאלו.

"בין אח לפח" עו"ד מאיר אלמקייס מאת:

"לחם ושעשועים לעניים" והטלוויזיה בסה"כ הופכת להיות במרוקאית אומרים "סנדוק אילעג'ייב" קופסת החלומות.

בשנים האחרונות, תוכניות ריאליטי לא רק משקפות מציאות - הן גם מנרמלות אותן. דברים שבעבר נחשבו פרטיים, אינטימיים או דורשים גבולות הופכים לנורמה ציבורית. לבוש מוחצן כחלק בלתי נפרד מנראות יומיומית אינטימיות שמוצגת לעיני מצלמות כאילו מדובר בדבר מובן מאליו, שיח בוטה וישיר שמחליף רגישות ואיפוק, המסר אינו נאמר במילים - הוא מחלחל דרך הרגל. הנדסת תודעה במסווה של בידור, זו אולי הנקודה המטרידה ביותר: כאשר תוכן חוזר על עצמו שוב ושוב, הוא מפסיק להיראות חריג - והופך לסטנדרט. לא מדובר בהכרח בכוונה זדונית, אלא במנגנון: ליהוק שמדגיש קצוות עריכה שמעצימה קונפליקט סיטואציות שמובילות לחשיפה ולתגובות קיצוניות וכך, הצופה - בעיקר הצעיר - מתרגל. מתרגל לראות. מתרגל לקב לבסוף מתרגל לחשוב שזה נורמלי. ירידת הערכים: כשהגבולות מיטשטשים הבעיה אינה רק במה שרואים אלא במה שמפסיקים לשאול עליו שאלות. כאשר

בין שלט רחוק לאגודל מורם: למה “האח הגדול” הוא הקולוסיאום של זמננו. יש רגעים שבהם אני תופס את עצמי מול המסך, שואל שאלה לא נוחה: האם באמת התרחקנו מההמונים שישבו בקולוסיאום והריעו לדם? או שפשוט החלפנו חרבות במצלמות, וחול בזירה בריצוף מבריק בבית מצולם? תוכנית האח הגדול מציגה את עצמה כבידור. ניסוי חברתי, אומרים לנו. אבל מתחת לפני השטח, היא הרבה יותר מזה: היא גם מנגנון שמעצב תפיסות, נורמות והרגלים. הזירה החדשה: פחות דם, יותר השפעה. בעבר, הקהל הגיע לראות קרב. היום הוא מגיע לצפות בהתפרקות רגשית, בעימותים, ובחשיפה אישית כמעט מוחלטת. אין דם - אבל יש השפעה עמוקה יותר על תודעה. כשהאדם הופך למוצר - והמסר הופך לנורמה המשתתפים אינם רק אנשים הם גם דמויות שנבנות דרך עריכה, ליהוק וסיטואציות מוקצנות. אבל מעבר לדרמה האישית, נוצר כאן משהו רחב יותר.

אם עוד לא הצטרפתם, הפסדתם! יותר חדשות, יותר כתבות, יותר עניין, יותר מומחים, יותר מגוון ויותר הצעות

הצטרפו למהדורה הדיגיטלית של העיתון "כוכב הצפון" 053-7704445 ל- שלחו ווצטאפ