2715 מהדורת חג פסח

נטורופתיה

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

למה אנחנו עדיין עבדים ?2026 ב

שירה אטיאס מאת:

יגאל שריג חורז חרוזים

אנשים קמים בבוקר עייפים, לא כי הם לא ישנו, אלא כי הם סוחבים על עצמם עומס שלא שייך להיום. מערכת עצבים דרוכה, גוף מכווץ, מחשבות רצות בלי הפסקה.

שבפסח נזכה לראות מסביב רק פריחה נפלאה של אביב! בשם כולנו להודות מהלב למודיעין הנפלא ולחיל האוויר שהפכו בעולם להיות לסלב כי עשו הרבה מעל הסביר לתומכי הלחימה השונים לחיל הים הנדסה שריון וחימוש לחיל הרגלים שתמיד עונים כולכם עשיתם אחלה מימוש כולנו מלאים בים גאווה שזכינו לכזה צבא מהולל שאת השונא אותנו בתאווה הפך למובס מושפל מקולל וגם תושבי ישראל שבעורף הם גיבורים לא פחות מתחיל האביב נגמר החורף ואת הביחד חייבים לאחות! חג אביב שמח!

שירה אטיאס, נטורופתית מוסמכת, בוגרת מכללת "רידמן" לרפואה אלטרנטיבית, מטפלת ברפואה טבעית. 054-6622597 חירות היא היכולת לעצור רגע אחד לפני האוטומט. לפני הביס, לפני התגובה, לפני הבריחה למסך. חירות היא לבחור גם כשלא נוח. זה לא קורה ביום אחד. יציאת מצרים לא הייתה קפיצה, היא הייתה תהליך. וגם אצלנו זה מתחיל בצעד קטן. לשאול את עצמך שאלה אחת אמיתית: איפה אני עדיין עבד? ולא לברוח מהתשובה. כי שם בדיוק מתחילה החירות. להיות בגוף, כשהוא מאותת, ואת ממשיכה להתעלם. הגוף לא משקר. הוא תמיד יספר את הסיפור שהנפש מנסה להסתיר. עייפות, נפיחות, כאבי ראש, עצבנות, חוסר שקט, אלו לא ”תקלות“. אלו סימנים. כדי להתחיל לייצר רוגע אמיתי לא צריך מהפכות, אלא רגעים קטנים של בחירה מודעת בתוך היום. קחי לעצמך פעמיים ביום שתי דקות בלבד: לעצום עיניים, להניח יד על הבטן, ולנשום עמוק: שאיפה איטית דרך האף, נשיפה ארוכה דרך הפה. הנשיפה הארוכה מאותתת למערכת העצבים שאת בטוחה, והיא מתחילה להירגע. אפשר להוסיף כוס חליטה פשוטה של מליסה או קמומיל בערב, להוריד עומס מהגוף, ולהפחית גירויים כמו מסכים לפני שינה. ובמהלך היום לעצור רגע לפני תגובה אוטומטית ולשאול: “מה אני באמת צריכה עכשיו?” זה נשמע קטן, אבל שם בדיוק מתחיל שינוי גדול כשהגוף מרגיש שמישהו סוף סוף מקשיב לו. ? 2026 אז מהי חירות ב

חירות. מילה גדולה. כבדה. עטופה בסיפורי יציאת מצרים, כוסות יין, מצות, וניקיונות שלא נגמרים. אבל אם נהיה רגע כנים, רוב האנשים לא באמת מרגישים חופשיים. לא בפנים. , ואין שוטרים מצריים 2026 אנחנו ב ברחובות. אין פרעה. אין עבודת פרך. ובכל זאת משהו בפנים עדיין כבול. העבדות פשוט החליפה צורה. היום אנחנו לא עבדים לבני אדם, אנחנו עבדים להרגלים. למסכים. למחשבות שלנו. כמה פעמים ביום את מרימה את הטלפון בלי סיבה? כמה פעמים את אומרת לעצמך “אני חייבת משהו מתוק עכשיו”? כמה פעמים את יודעת מה נכון לך ולא עושה את זה? זו לא חולשה. זו מערכת. המוח שלנו מחפש הקלה מיידית. הגוף שלנו מתרגל לדפוסים. והנפש נשארת בתוך מעגלים שלא באמת משרתים אותה. זה לא נגמר רק בהרגלים קטנים. יש גם עבדות עמוקה יותר, שקטה יותר. עבדות לפחדים. עבדות למה יגידו. עבדות לעבר שלא שחררנו. אנשים קמים בבוקר עייפים, לא כי הם לא ישנו, אלא כי הם סוחבים על עצמם עומס שלא שייך להיום. מערכת עצבים דרוכה, גוף מכווץ, מחשבות רצות בלי הפסקה. ואז מגיע פסח, ואנחנו מנקים את הבית. מקרצפים, מסדרים, מוציאים חמץ מכל פינה. אבל שוכחים לשאול שאלה פשוטה: מה עם מה שיושב בפנים?, חירות אמיתית לא מתחילה במדפים נקיים. היא מתחילה ברגע שבו אדם מזהה איפה הוא לא חופשי. זה יכול להיות באוכל, כשאת אוכלת לא כי את רעבה, אלא כי משהו בפנים מבקש הרגעה. זה יכול להיות בזוגיות, כשאת שותקת במקום לדבר. וזה יכול

2715 | 1.4.26 | י"ד ניסן תשפ״ו | כוכב הצפון | 48