2708 כוכב הצפון מהדורה דיגיטלית

מכתבים למערכת

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

הסליחה לעדות המזרח שנשחקה: בין "נאום ההתנצלות" בנתיבות לניכור המוחלט כיום

להשיב את הגלגל לאחור. זוהי כמיהה לימים שבהם "ישראל הראשונה" שלטה ללא מצרים, תוך דחיקת הציבור המזרחי והמסורתי לשוליים והרחקתו ממוקדי הכוח של השלטון המרכזי. העיתונאי שמעון ריקלין התבטא לא פעם כי ברק מייצג את אותה קבוצה שחשה בעלות על המדינה וסולדת מכל מי שאינו חושב כמותה. בשיח הימני, הקשר של ברק עם ג'פרי אפשטיין – שנחשף במסמכים ובתמונות (כפי בתקשורת Daily Mail שפורסם ב- ) אהוד ברק הוא 2024 הישראלית ב ל"נהנתנות של השמאל הישן" סמל שרואה בפריפריה רק "ניצבים". ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן חידדה זאת בטענה שברק מוביל "אדנותיות מוסווית", שבה המזרחי מתקבל רק אם הוא "משתכנז" ומאמץ את עמדות השמאל. השימוש במושג "סלקציה" בשיח הימני והמזרחי כלפי ברק אינו מתייחס בהכרח למילה שנאמרה בהקלטות אפשטיין, אלא לתחושת "סלקציה רוחנית". הטענה היא שברק מבצע

חיים חליוה מאת: "אהוד ברק מדבר על דמוקרטיה, אבל בחדרי חדרים הוא מתגעגע לימים שבהם הוא וחבריו קבעו מי יגור איפה ומי ילמד מה".

המרחב המזרח - תיכוני והתרבות המזרחית בכלל. בשנים האחרונות, הניכור הזה תפס פנים חדשות ומסוכנות יותר: סלידה ברק, גלויה מהמזרחיות ככוח פוליטי. שהפך לאחד ממובילי המחאה נגד הממשלה הנוכחית ואף היה מבין אלו שקראו למרי אזרחי ולסרבנות ברק, משתמש בשפה כזו או אחרת. שנתפסת בקרב ציבורים רחבים בפריפריה ובקרב עדות המזרח

, כשהוא עומד מול קהל 1997 בשנת בנתיבות, נראה היה שאהוד ברק מנסה להסיר את מדי הגנרל וללבוש בגדי אדם. "אני מבקש בשמי ובשם מפלגת העבודה סליחה על כל מה שנעשה", אמר אז בנאום שהפך למכונן. חשוב שנזכור ולא נשכח, אהוד ברק למעשה הודה בעוולות הממסד כלפי יוצאי עדות המזרח לדורותיהם – ההסללה, הזלזול בתרבות, ותחושת הקיפוח שעיצבה את מדינת ישראל. אך במבט לאחור של כמעט שלושה

עשורים, נראה שהסליחה ההיא לא הייתה אלא תמרון טקטי, ושהתהום שבין אהוד ברק לבין הציבור המזרחי רק הלכה והעמיקה לכדי סלידה גלויה. הניכור של אהוד ברק אינו עניין של מוצא בלבד, אלא של תפיסת עולם. ברק, "החייל המעוטר ביותר בצה"ל", צמח בתוך אתוס הקיבוץ והסיירת – מוקדי הכוח האשכנזיים שראו "פולקלור" במזרחיות במקרה הטוב, ומכשול למודרנה במקרה הרע.

סלקציה בייצוג ובחשיבות: מי שמחזיק בזהות מזרחית אותנטית ומסורתית נתפס בעיניו כ"נחשל" או "משיחי". פעילים חברתיים מזרחיים מציינים בבוז כי "אהוד ברק מדבר על דמוקרטיה, אבל בחדרי חדרים הוא מתגעגע לימים שבהם הוא וחבריו קבעו מי יגור איפה ומי ילמד מה". הטרגדיה של אהוד ברק היא טרגדיה של תנועה שלמה של מפלגת העבודה לדורותיה מאז הקמת המדינה. מי שהתחיל עם "נאום הסליחה" בנתיבות , מסיים כיום כדמות 1997 ב המקטבת ביותר בחברה הישראלית. הסלידה שלו מהימין, שנתפס בעיניו כבסיס הכוח המזרחי, היא המשך ישיר ליהירות

גם נישואיו לנאוה ברק, בת למשפחה טבריינית וותיקה, לא הצליחו לגשר על הפער התרבותי העמוק. המבקרים טוענים כי ברק מעולם לא הבין את הנפש המזרחית; עבורו, המזרחיות היא מושא ל"ניתוח קר" ולא חלק מהזהות הישראלית שהוא חפץ בה. ביטוי מובהק לכך נמצא במונח "וילה בג'ונגל" שטבע, מונח שנתפס כהתנשאות אירופוצנטרית על פני

כמתנשאת ופוגענית. ההקצנה שלו – הקריאות למרי אזרחי והחרפת המאבק – מצטיירת בקרב רבים לא כמאבק על ערכים, אלא כניסיון נואש של האליטה הישנה

בסופו ההיסטורית של דור המייסדים. של יום, הסליחה בנתיבות הייתה מהשפה ולחוץ; הלב נשאר בקיבוץ ובמגדלי היוקרה, מנותק מהעם אותו התיימר להנהיג.