2684 כוכב הצפון גיליון

דעה

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

לחצוץ בין האוכלוסייה הפלסטינית והמצרית לבין מרכזי האוכלוסייה הישראליים. ההבטחה של רבין משקפת את האמונה כי גוש קטיף הוא נכס ביטחוני קריטי, אבן יסוד בהגנת המדינה. עצוב לגלות שהאמונה הזו, וההבטחות שהתבססו עליה, לא עמדו במבחן הזמן. השינוי בתפיסה הביטחונית, שהוביל בסופו של דבר לפינוי הגוש במסגרת תוכנית ההתנתקות, זאת הטרגדיה האמיתית. טרגדיה שראינו לאן הובילה אותנו, במיוחד לפני כשנתיים עם מתקפת חמאס הקטלנית על יישובי העוטף והדרום. אך מעבר להיבט הביטחוני, יש גם את ההיבט האנושי. עשרים שנה חלפו, אך עבור אלפי המפונים

זיכרונות מהעבר ותקווה לעתיד מאיר אוחנה. מאת:

הכול מתחיל בנקודת המפגש המפתיעה בין רבין לבין ההתיישבות. רבין, שזכור בציבור בעיקר כמוביל הסכמי אוסלו וכמי שנאבק לעיתים בהתיישבות ביהודה ושומרון

דווקא באזור הזה? התשובה אינה אידיאולוגית אלא אסטרטגית צבאית. לאחר מלחמת יום כיפור, ובצל הזיכרון הכואב של פלישות מצריות לאורך ההיסטוריה, חשה ההנהגה הישראלית צורך דחוף ליצור אזורי חיץ שיגנו על

שנה 20 בימים אלה מציינים לעקירה מגוש קטיף. השבוע התראיין הנשיא האמריקאי לשעבר, דונלד טראמפ, והתייחס למספר סוגיות הנוגעות לעזה. בין דבריו אמר: "זה היה רעיון לא חכם של ישראל למסור את

הזמן כאילו נעצר. משפחות שגורשו ילדים מבתיהן, שגדלו בתחושת עקירה, קהילות שלמות שניסו לבנות את עצמן מחדש. חלקן הצליחו, אך רבות עדיין מתמודדות עם השלכות הרסניות. הזיכרון נוטה הלאומי לעיתים לשכוח את המחיר האנושי של החלטות מדיניות. דווקא עכשיו, כשאנחנו

עזה לפלסטינים". מסתבר שהוא לא היחיד שחושב כך, גם ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, חלק בעבר עמדה דומה. הכול מתחיל בנקודת המפגש המפתיעה בין רבין לבין ההתיישבות. רבין, שזכור בציבור בעיקר כמוביל הסכמי אוסלו וכמי שנאבק לעיתים בהתיישבות ביהודה ושומרון, היה גם זה שהבטיח

מתבוננים לאחור, חשוב שנזכור לא רק את השיקולים הביטחוניים, אלא גם את האנשים שמאחוריהם ואת המחויבות שלנו כלפיהם. אסיים בקטע משירו של חנן בן ארי שמזוהה עם מה שקרה בגוש קטיף ואף מבשר תקווה. "אמא, אם הייתי יכול רק, להאמין לך ולא לברוח, הלב נבגד, הוא לא נותן לי לבטוח, רק הניגון עוד נותן את הכוח. עוד נשוב לשם, עוד נשוב לשם... האהבה לא כבתה גם לא הרוח".

מרכז הארץ. החשש המרכזי היה מפלישה יבשתית דרך ציר החוף של סיני, נתיב שהוכיח את עצמו בעבר כדרך מועדפת למסעות מלחמה. כך נולדה תפיסה ביטחונית שהובילה להקמת שלושה אזורי חיץ: ימית בסיני, התוחמת הצפונית בצפון רצועת עזה, וכמובן גוש קטיף בדרומה. יישובים אלה לא נועדו רק למגורים, אלא שימשו כנקודות אסטרטגיות שנועדו

בטקס העלייה לקרקע של נצר חזני כי גוש קטיף יהיה "תמיד חלק ממדינת ישראל". ההבטחה הזו, שהדהימה רבים שצפו בה מחדש בחומרי הארכיון, חושפת תמונה מורכבת של מנהיגות שפעלה מתוך שיקולים משתנים לאורך השנים. הסוד טמון בשאלה: "למה?" כלומר, למה ממשלות כמו אלו של גולדה מאיר ורבין, שנחשבו לשמאל, קידמו את ההתיישבות