כוכב הצפון גיליון 2660

דעה

עוד חדשות עוד כתבות במהדורה הדיגיטלית

את זה באותו טבח נוראי בשבת שמחת תורה. מאוד מאכזב וכואב. משפט לא הוגן- בתחילת השבוע, הוכח שאין משמעות לפתק בקלפי ביום הבוחר. מ"מ נשיא בית משפט עליון, מינה את עצמו להיות שופט עליון בסגנון של עולם תחתון. שר המשפטים, יריב לוין כבר הכריז "איני מכיר ביצחק עמית כנשיא". מכאן הדרך לעוד בעיות חברתיות ואולי משבר חוקתי נסללים ביתר עוז. האבסורד הגדול יותר, שאותה מערכת משפט מתנהלת גם ללא חמלה בסיסית. ביום שני רה"מ נתניהו אמר לשופטים בפתיחת העדות: "עדיין לא החלמתי מהניתוח. מאוד הצטערתי על החלטתכם שלא לבטל שני דיונים השבוע מתוך שלושה". רה"מ בזמן מלחמה, בזמן עסקת חטופים, בזמן אלף דברים ובמצב בריאותי רגיש, נדרש 12 להתייצב ולדבר על כתבה מלפני שנה האם זה סיקור אוהד או לא? מאז קום המדינה ועד לעדות נתניהו, היו רק ימים בשבוע והם היו 3 שניים שהעידו אייכמן ודמניוק. מפה כבר תבינו לבד איפה "החמלה" של מערכת המשפט. אסיים במילות השיר מהכותרות: "כן היו אלה חיים טובים, כמו שאומרים האופטימיים ולפעמים חיים מוזרים... תסתכלי עליי ותראי קצת שמח קצת עצוב". ( שלמה ארצי ונורית גלרון).

"קצת שמח, קצת עצוב" מאיר אוחנה. מאת:

ימים בשבי, הן חזרו הבייתה. בשבת עצמה, 477 לאחר בבוקר עדכון מאחת השכנות שסיפרה 11 קיבלתי כבר ב לשכנה אחרת שהן הועברו לישראל. שמותיהן ידעתי רק במוצ"ש: לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי

ועוד במועד שכלל לא היה בעסקה. חשיבה צרה וצרורה- במוצ"ש התפרסם סרטון בו הורי התצפיתנית של לירי אלבג, מדברים עם רה"מ נתניהו בטלפון ומודים לו על כך שפעל למען שחרור ביתם. על פניו צעד מתבקש של הכרת הטוב. אבל כבר לאחר מכן, ראיתי כל מיני תגובות זועמות ברשתות "איך הוא מעז להודות דווקא לו?" ו"למה לא הודה לטראמפ ולגברת אדלסון"? ועוד תגובות בסגנון. עוד פעם חוזרים ל"כן ביבי ולא ביבי". עצוב שזה המצב ועדיין יש כאלה שכל מטרתם בחיים היא להפיל את ביבי ואת הממשלה. מה עם קצת להסתכל על התמונה הכוללת של מדינת ישראל? הרי אויבנו לא מבדילים בין שמאל לימין, בין בני קיבוץ או בני עיר וראינו

אחרוג מהסגנון שלי להתייחס לנושא מרכזי ואתייחס בטור זה למספר נושאים שונים שהיו בכותרות. התצפיתניות חוזרות – בשבת האחרונה השתחררו בפעימה השנייה של העסקה תצפיתניות, שנחטפו מהבסיס בנחל 4 עוז באותה שבת שמחת תורה. לאחר ימים בשבי, הן חזרו הבייתה. 477 11 בשבת עצמה, קיבלתי כבר ב בבוקר עדכון מאחת השכנות שסיפרה לשכנה אחרת שהן הועברו לישראל. שמותיהן ידעתי רק במוצ"ש: לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי- היו אלה שחזרו הביתה. אבל מאחורה נשארה מאותה חבורה- אגם ברגר. האמת, שמחתי על שחרורן, אבל כאב לי על אגם ובפרט על אמא שלה שדיברה לפני השבת איך דווקא בשבת הזאת מבקשת מכולם לשמור על השבת. אבל, הייתה לי תקווה שיהיה פה סוף טוב. כבר במוצאי שבת : "לא יודע למה אבל X כתבתי ברשת ה יש לי תחושה שארבל ואגם ישתחררו עוד לפני שבת הקרובה. אם זה יהיה נכון, זה יסגור לי הרבה פינות בתמונה שעות 24 הכוללת". חלפו קצת יותר מ ממה שכתבתי ובחצות בין ראשון ושני התקבל הדיווח שביום חמישי הקרוב ישתחררו ארבל ואגם וככל הנראה קית' סיגל. כל זאת במסגרת לחץ של מדינת ישראל, להתנות החזרת עקורים לצפון רצועת עזה בקיום תנאי העסקה. נכון לכתיבת שורות אלה, זה רק דיווח וטרם חזרו. כולי תקווה שבזמן שאתם קוראים שורות אלה, ארבל, אגם וקית' כבר יהיו בתוך מדינת ישראל בחיים ובחיק משפחותיהם. אגב, יום חמישי זה ערב ר"ח שבט. ידוע שראשי תיבות של שבט הם: שנתבשר בשורות טובות. אז אין בשורה יותר טובה מהחזרת חטופים

זיגדון אליהו ונבחרת הכדורסל של הוועדה

נבחרת הכדורסל של הועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי לאחר טורניר כדורסל מעניין ומאבק משותף של השחקנים זכו במקום הראשון במסגרת הליגה למקומות עבודה. ככה זה כשיש ועדה לתכנון שהם חברים והכי חשוב שיש בוס מפרגן כמו זיגדון אליהו הנכס והרכש בתמונה: מר זיגדון אליהו החדש של הוועדה והקבוצה גם יחד. יו״ר הוועדה לתכנון גליל מזרחי הגאה בעובדיו