2657 כוכב הצפון גיליון
דעות
למי יש ילדים בעייתים? מאת: ליאת גולן
מחמאות. כמו כן, הורים "סוחבים" איתם משקעים מהעבר וזיכרונות ילדות, והם, כמובן, מביאים אותם להורות שלהם ומושפעים מהם, ולעיתים, גם בלי שימת לב, הם פוגעים בילדיהם, רומסים את כבודם ומצלקים להם את הנפש. זה בטח לא מה שהורים רוצים, כי אין הורה נורמטיבי שרוצה להזיק לילדיו, להיפך! הורים רוצים אוירה טובה בביתם. אז מה כדאי לעשות? כדאי להורים להתעלות על עצמם ולהבין שהם ההורים! הם המבוגר האחראי ועל כן מצופה מהם להוביל את החינוך ולשמש דוגמה אישית, לפעול יותר מהשכל הישר ופחות מהרגש, מהאימפולסיביות ומהצד
גבולות ולהכעיס את כולם. אבל, עמוק בפנים, הם לא! ממש לא! אין ילד שרוצה להיות "בעייתי" הם לא רוצים להיות במשבצת השלילית הזו! הם פשוט תקועים בה! הם לא יודעים איך לצאת ממנה, לא מצליחים לצאת ממנה או שהתרגלו אליה והצליחו למצוא את יתרונותיה, למשל שהם נתפסים כילדי ם שעדיף לוותר להם, להרפות מהם ופחות "להתעסק" איתם. אך זה בדיוק ההיפך ממה שהם צריכים! וגם ממה שהם רוצים באמת! הם רוצים שיתעסקו איתם, שיראו אותם, שיציבו להם גבולות ובעיקר שיתנו להם יחס ותשומת לב. במקרים בהם ההורים, מותשים
אפשר לומר, באופן גס ומכליל שבכל בית, הוא או היא נמצאים, הם שם ויש להם יכולת יוצאת דופן, ללחוץ על כפתורים, שגורמים להורים לצאת מהדעת, אלו הם: הילד או הילדה " הבעיתיים". כמה קשה לכתוב על ילדים את המילה הזו. אך לצערי, כך מבוגרים רבים מכנים ילדים, שחינוכם לא פשוט, ואולי אף במילים חמורות יותר. אותם ילדים, סבורים בעצמם שהם כאלה, ומהרגע שילד או ילדה הוכנסו למשבצת הזו, הם ידאגו להוכיח, יום אחר יום, שהם "זכו בתואר הזה בכבוד". הם מתחצפים, פורצים גבולות ומכעיסים את רוב הדמויות הסמכותיות בסביבתם. בתגובה, ואלו מתוסכלים, כועסים, מתעצבנים, מתאכזבים, ואולי מענישים
נגררים למריבות קולניות ולמאבקי כוח, או שהם מנסים להסביר, לבקש, להתחנן כמעט לשינוי ותמיד תמיד, חשים צער, עצב ואף רגשות אשם. אך, זה לא חייב להישאר כך, אפשר לתקן, אך נדרשת השקעה, השקעה של זמן וש ינוי הרגלים מצד ההורים! הילדים "הבעייתיים" רוצים
הילדי שלהם. הורים צריכים להיות פחות ביקורתיים כלפי ילדיהם. להימנע ממאבקי כוח שמובילים להשפלה ולהרבות בשיח מכבד, בהזדהות ובהקשבה, ותמיד תמיד, לזכור להעניק יותר חום ואהבה! בהצלחה!
מאוד ומאוכזבים, הם לא מצליחים שלא לשדר לילדיהם את הרגשות האלו, גם כאשר הילדים מתחילים לשפר את התנהגותם, ההורים כבר מרוחקים ומאוכזבים ומה שיוצא מהם, לרוב, אלו הערות או ביקורות ומעט מאוד חיזוקים, שבחים או
להיות שם? על פניו, נראה שכן! אילו היו רוצים להיות "ילדים טובים", היו מתנהגים אחרת, לא? והוריהם הרי ניסו לשוחח ולהסביר להם, לצעוק או להעניש אותם וכלום לא עזר! הרי שהם ממשיכים להתחצף, להפריע בכיתה, לפרוץ
Made with FlippingBook Learn more on our blog