2651 כוכב הצפון גיליון

דעתו של כוכב

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

כל אשר לאל ידו משגת בכדי לשכנע את חבריו מהעבר, כי האליטזם שדווק בהם אינו הדרך, יש דרך טובה יותר והיא לקחת אחריות, להודות בעוול שנעשה כאן ולבקש את ה"ביחד". "השנאה והקנאה החולנית לאיש אחד ולמחנה שהוא מייצג היא שהביאה אותנו לאסון השביעי באוקטובר" אומר אלי גולדשמיט לחבריו. מילים 3 את הסרטון בו הוא מתאר כיצד מגלמות את כל הבעיה 3 "רק לא ביבי" החברתית שלנו בישראל, תוכלו למצוא גם ברשת אקס אצל ינון מגל. ההתנשאות הזו שמגולמת בשלושת המילים האלה, הפסילה של מחנה שלם ע"י המחנה שלי לשעבר, שלא מקבלים את הבחירה הדמוקרטית העצמאית לאותם אלו שהצביעו למפלגות הקואליציה, הם אלו ...". כדאי להאזין 7.10 שהביאו לאסון ה לסרטון המלא. אני בטוח שלאלי גולדשמיט, כמו עוד לרבים מהעם, נפל האסימון והם החלו את תהליך ההפעלה מחדש למערכת התובנות שלהם. "תקווה היא הדבר ההוא עם הנוצות, זה שנאחז בענף בתוך הנפש ומזמר את המנגינה שאין לה מילים ולא מפסיק לזמר..." )אמילי דיקינסון" בספר על חכמת המילניום( התקווה היא שביום מן הימים יהיו בקיבוצים יותר כמו אלי גולדשמיט, שיכירו בעוול הנוראי שעשו ועושים לאלו שעשקו ועושקים "במחנה הלא נכון" בין היתר בטבריה וברכס הפוריות. יום ההכרה הוא היום בו תסלל הדרך לפריחה אדירה של האיזור כולו בכוחות משותפים ואפשר ויכול להיות אחרת, ביום שההכרה בעוול תגבר על היהירות. אלי גולדשמיט הוא הניצוץ, הענף שמזמר ולא מפסיק לזמר באוזניי, זה שאני רואה מול עיניי ובו אני בוחר להיאחז בתקווה לימים אחרים. היו רגועים וחזקים, כי אין לנו ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת, ברכו את החיילים, התפללו למען הפצועים, שאו תפילה לשובם של החטופים וחזקו את המשפחות הכואבות והדואבות בשל השכול הכבד שנפל לפתחם. אני בטוח שעוד נדע ימים טובים מאלו. אם יש ניצוץ, הבערה בדרך, והיא תבעיר את כל הרוע של היהירות מקרבנו. אמן לו יהי ושבת שלום.

"ביום שבקיבוצים יהיו יותר כמו אלי גולדשמיט, טבריה ועמק הירדן יפרחו יחדיו" חיים חליוה מאת:

בתוכניות החדשות כפרשן, 14 אלי גולדשמיט מופיע בערוץ ונושא את 11 , ו- 13 ,12 הופיע בתוכנית הפטריוטים וגם בערוצים האור שבקצה המנהרה. כדאי לשמוע אותו, כדאי להאזין לו, הוא מדבר בלהט ומדם ליבו ומתוך ראייה מפוכחת על העוול שנעשה כאן שנים ועל הצורך להרפות מהאליטיסטיות, מהתחושה שאנו ואין בלתנו ו"המדינה הזאת שלנו", כי הצד השני הוא לא פראייר, גם אם הוא התחיל מנקודה נמוכה יותר.

הכאב וחוסר ההכרה בעוול מחדד את הקרע בחברה ובנשמה של כולנו. אך ראו איזה פלא, מבחינתי ועוד רבים אחרים, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת העבודה, אלי גולדשמיט, הוא האור בקצה המנהרה! כן כן, ההתפקחות שלו היא האור בקצה המנהרה והיא התקווה שעוד רבים אחרים ילכו בעקבותיו ויכירו בעוול הנוראי שהאליטיסטיות עשתה לאלו בינינו שהוכתרו כ"שחורים" ולא שייכים ל"ציבור הנאור". כפי שנשא את הלפיד בימים ההם, בהם כיהן כחבר כנסת, הוא נושא היום לפיד ענק שמתנוסס מעלה מעלה אך בכיוון ההפוך, הוא מציע גשר שחסר כל כך לכולנו ובמיוחד בין טבריה ורכס הפוריות לעמק הירדן. הוא מבין שהדרך בה הולך המחנה שלו )אולי לשעבר כהגדרתו( היא לא הדרך, אלא למפלה של כולנו. בתוכניות 14 אלי גולדשמיט מופיע בערוץ החדשות כפרשן, הופיע בתוכנית 11 , ו- 13 , 12 הפטריוטים וגם בערוצים ונושא את האור שבקצה המנהרה. כדאי לשמוע אותו, כדאי להאזין לו, הוא מדבר בלהט ומדם ליבו ומתוך ראייה מפוכחת על העוול שנעשה כאן שנים ועל הצורך להרפות מהאליטיסטיות, מהתחושה שאנו ואין בלתנו ו"המדינה הזאת שלנו", כי הצד השני הוא לא פראייר, גם אם הוא התחיל מנקודה נמוכה יותר. הוא עושה

ח"כ לשעבר, אלי גולדשמיט, קיבוצניק מקיבוץ גינוסר ולאחר מכן מדגניה, עו"ד במקצועו, עבד בבלטר גוט ושות' ולאחר מכן הגיע לכנסת מטעם מפלגת העבודה. איש חריף, חכם, לכל אלו המכירים אותו, שם את האצבע על הנקודה הכואבת בחברה הישראלית, שאנו חווים כאן באזורינו שנים רבות את מלוא חרפתה. יש כאלו שחיים כיום ללא תקווה עם המון ייאוש. המצב, המלחמה, הכאב, העצב, החטופים שלא שבו הבייתה, החיילים הפצועים שאנו נושאים תפילה להחלמתם, הידיעות הכואבות כל יום מחדש על עוד הרוג ועוד אובדן ועוד פצוע, מוציאות את החשק לשמחה ולעיתים משאירות אותנו בתחושה של חוסר תקווה ובלי יכולת לראות את האור בקצה המנהרה. בתוך כל הכאב הזה היהירות גורמת לכאב כפול, העושק מעלה את דרגת

2651 | 29.11.24 | כ"ח חשון תשפ״ה | כוכב הצפון | 10