2649 כוכב הצפון גיליון

ממולח ומתובל, ומוכן למאכל על שולחן המשפחה. ועוד דלת לאולם הטרקלין הגדול: הדלת הכי רחבה, זו הפונה אל הגינה שבחצר האחורית. שם התרחש עולם שלם שלא כולם ידעו והכירו... זה היה מעין כפר קטן שנחבא מאחורי הבית, ובו עצי פרי הדר וגפנים ועץ תאנה, ועצי זית. גם לול תרנגולות ערביות, צבעוניות. ומפעם לפעם הייתה איזו תרנגולת דוגרת על הביצים, ומופרדת מחברותיה בלול. וביום בקיעת האפרוחים הייתה שמחה וצהלה בבית משפחת אמסלם )ב"ליוואן"- כמובן!(. ועוד דלת הייתה לאולם הטרקלין הגדול: מצידו השמאלי, זו שהובילה אל חדר "הסלון". שם ניצב הרדיו הגדול והספריה הקטנה. קטנה, אך מלאה כל טוב, ואוצרת את מיטב ספרות העזר, שנזקקו להם תלמידי התיכון של פעם: היו שם כל ספרי התנ"ך בפרוש "גורדון", שנחשבו מצרך תרבותי– יוקרתי, שלא ניתן למצוא בכל בית. היה שם גם כרך צהבהב ענק של "דובנוב": "דברי ימי עם עולם" ולצידו– סט כרכים של "אורינובסקי": "תולדות הספרות העברית" והיה שם ספר בלתי נשכח "גיבורי קדם" אותו קיבל הבן, אליהו, כמתנת-סיום קורס צבאי, שעבר במסגרת פעילותו בטרום– המדינה. בספר הזה שחולל מהפכה בנפשי הצעירה והתמימה מתוארים סיפורי המיתולוגיה היוונית, מלווים בתמונות ובציורי ציירים מפורסמים... שעות רבות ביליתי, כנערה למרגלות הספריה שהותירה בי חותמה. בסלון הזה התקיימו, גם מעת לעת, שיעורי עזר במתמטיקה, שהעבירו שני האחים הבוגרים במשפחה )משה, הבכור ואליהו, הצעיר ממנו בשנתיים(- לתלמידים צעירים מהם, שנזקקו לחיזוק. אבל על אולם ה"ליוואן" של משפחת אמסלם עברו גם ימים קשים ועצובים. בערב פסח, שנת תש"ח, כשבועיים לפני הכרזת המדינה, נפל הבן אליהו, בקרב העקוב מדם, על המושבה צמח- שבעמק הירדן. יום זה נחרט לנצח בזכרוני, מכיון שאני הייתי זו, שפתחה את הדלת לחייל שבא לבשר על נפילתו של אליהו. ובבוקר אותו יום, 9 הייתי אז ילדה בת שלחה אותי אמי, לעזור לדודה מרים בהכנות לארוחת ליל הסדר. "תשגיחי על התאומים שלא יפריעו לנו במטבח!"- ביקשה הדודה מרים. התאומים )מולה ואברום(- היו בני שנה וחצי. האחד- כבר צועד, צעדים ראשונים. השני- עדיין זוחל.

ממורשתו של אהרון אמסלם 1931-2023

44 פרק זכרונות מביתו של אהרון אמסלם דליה ילוז מאת:

כל דלת מחביאה מאחוריה, עולם שלם. אך כל תרחישי הבית היפים, המשעשעים, וגם הקשים, התרחשו בעיקר באולם הגדול הזה, בטרקלין ה"ליוואן". אחת הדלתות בצידו הימני- פונה אל המטבח, ממנו עולים אדי בישול מגרים, שבישלה הדודה מרים: סיפריטו ובמיה, מג'דרה ומחשי ופנגס עקוב, ומדיאס קישואים ועלי גפן ממולאים, ועל השיש הרחב, עומדות בשורה צנצנות זכוכית ל"מכבוס", בהן נכבשו מגוון כבושים ומעל לכולם- הזיתים הירוקים. הזיתים, שנקטפו מהגינה שבחצר האחורית, נכבשו בצנצנות לאחר שעברו תהליך מרשים, של טיפול, בהנהגתה של דודה מרים: קודם כל מסיק הזיתים, שנערמו ב"פיילה" ענקית, ולאחר שנשטפו היטב ויובשו, הושיבה אותנו, הילדים, למלאכת ה"דפיקה והשבירה" באבן ובפטיש. כן, כן, נדרשנו לפצח את ראשו של כל זית. אחד, אחד, לפי התור, קיבל הזית מכת הלם- לפני שנכנס לפח המרובע הענקי- שממנו לא יצא, אלא כעבור ימים רבים, כשהוא

הבית בו גדל אהרון אמסלם ז"ל, שפרקים מרתקים מיומנו, הופיעו בעיתון זה לאחרונה, היה במובן מסוים, גם "הבית השני" שלי בימי ילדותי. אמי )מרגלית( ואביו של אהרון )יעקב( הם אחים, ולכן אהרון ואני ויתר אחיו: משה ואליהו, שולה ועליזה, מולה ואברום גדלנו כבני דודים בשכנות, "ברחוב המגינים", ממש בית מול בית. דקה אחת הספיקה לי, כדי לחצות את הכביש, לטפס מעל הגדר, להזדחל בכפיפה מתחת לענפי עץ התות המהולל, שמלך ברוב הודו על כל החצר הקדמית ומשך אליו את כל ילדי השכונה, כשהבשילו פירותיו האדומים, המתוקים, ו-הופ- אני במרפסת הכניסה, הלוהטת בקיץ וקרירה בחורף. פותחת את דלת הכניסה הצהובה, חולפת במסדרון צר וקצר כדי להגיע אל "האולם הגדול" )הליוואן-בערבית(. האולם הזה, בעיני הילדותיות, היה כעין טרקלין ענק, שכל תרחישי הבית היפים, הנועזים וגם הקשים, התרחשו בו. ממנו ואליו- נפתחות דלתות מכל צדדיו.

2649 | 15.11.24 | י"ד חשון תשפ״ה | כוכב הצפון | 10