2635 כוכב הצפון גיליון

חינוך

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

כרוך במאבקי כוח מול ילדיו. לעומת זאת, כאשר אותו ההורה נמצא מחוץ לביתו-מבצרו, "לא נעים לו". הוא הופך עדין הרבה יותר, פונה אל ילדיו בנחת, מבקש ומבקש, כמעט מתחנן בבקשותיו, מחייך גם כשהוא רותח מבפנים, מסביר לילדיו שכבר מאוחר וצריך לעזוב את גן המשחקים ולהיפרד מהחברים, לעיתים אף מסכים דבר מה שאינו רגיל להסכים, כמו ממתק בשעה מאוחרת, פרק נוסף לצפייה בנייד וכד', וכל אלו רק כדי לשכנע את ילדיו ולהישאר "שפוי" אל מול ה"קהל". ומה קורה אז? חל מעין היפוך תפקידים, פתאום ידו של הילד על העליונה. ילדים הם יצור חכם ותבוני והם קולטים מהר מאוד שההורה הקשוח מהבית, אינו קשוח כלל כאשר יש אצלנו אורחים או כאשר אנחנו מחוץ לבית, ומה עושה אותו ילד תבוני, שבבית חש מושפל, מנוצח וחסר ערך? מנצל את הסיטואציה ומותח גבולות, עד כדי שהורים רבים מתפרצים גם לעיני ה"קהל". למעשה, האירוע הוא זהה, בתוך הבית ומחוצה לו - האירוע: הילד מסרב להקשיב לדבר מה שההורה ביקש. התגובה, לעומת זאת, שונה לחלוטין. מנעד רחב כל כך של תגובות על אותו אירוע, גורם לבלבול רב אצל הילדים, לחוסר ביטחון, לחוסר יציבות וכן להבנה שכוחם של ההורים מוגבל כאשר יש "קהל". אז מה כדאי לעשות? להיות עקביים! לדמיין שכל הזמן צופים בנו, לדמיין שאנחנו תחת פיקוח ויש מי שייתן לנו משוב בסוף כל יום על האופן שבו דיברנו אל ילדינו. לעמוד על שלנו גם אל מול אותו "קהל", כי אם ביקשנו דבר מה מילדנו, כנראה שיש לזה הצדקה, ואם כך הדבר, אין סיבה שנחזור בנו מהחלטתנו, ואם אין הצדקה, אז אין טעם לבקש כלל. אנחנו צריכים להיות אותם הורים- עם או בלי קהל! כך ילדינו יעריכו אותנו יותר, יקשיבו לנו יותר ויהיו יציבים יותר בנפשם ובעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. בהצלחה!

איך הורים מתנהגים כאשר יש "קהל"? ליאת גולן מאת:

כאשר אותו ההורה נמצא מחוץ לביתו-מבצרו, "לא נעים לו". הוא הופך עדין הרבה יותר, פונה אל ילדיו בנחת, מבקש ומבקש, כמעט מתחנן בבקשותיו, מחייך גם כשהוא רותח מבפנים, מסביר לילדיו שכבר מאוחר וצריך לעזוב את גן המשחקים ולהיפרד מהחברים, לעיתים אף מסכים דבר מה שאינו רגיל להסכים, כמו ממתק בשעה מאוחרת, פרק נוסף לצפייה בנייד וכד', וכל אלו רק כדי לשכנע את ילדיו ולהישאר "שפוי" אל מול ה"קהל".

עם יד על הלב, האם התגובה שלנו זהה? מסיפורים שאני שומעת בקליניקה, עולות תגובות שונות לאותם הורים, כאילו שמדובר באנשים שונים, אלה שמגיבים בביתם ואלה שמגיבים ליד "קהל". אילו הורים יותר נחמדים, אמפתיים, מכילים, סבלניים ואדיבים? ברור! ההורים שיש להם "קהל". בתוך הבית הורה מרגיש נוח מאוד להרים את הקול, לאיים, לספור עד שלוש.. או עד עשר, להפעיל כוח ואולי אף להשפיל את ילדיו. אותו הורה עשוי להשיג את מבוקשו, אך, הדבר לעיתים

כשאנחנו נמצאים עם ילדינו, בתוך ביתנו, ואנו מבקשים מהם לעשות דבר מה, למשל, לאסוף משחק שסיימו לשחק בו, לא לאכול ממתקים בלי רשות, לקחת חלק במטלות הבית, לא לדבר אתנו בזמן שאנחנו בשיחת טלפון או כל בקשה אחרת, והם לא מקשיבים, ממש מתעלמים מאתנו או עונים בחוצפה, שמרתיחה אותנו, איך אנחנו מגיבים? ואיך אנחנו מגיבים כאשר זה מתרחש במקום עם "קהל"? בגן המשחקים, בסופר, בחנות צעצועים, בבריכה או אפילו כשיש אצלנו אורחים?

בלשון עברית, M . A ליאת גולן, מדריכת הורים מוסמכת 052-6039249