כוכב הצפון גיליון 2629

חינוך

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

התנהגותם מהר יותר. אך זה לא כך. ילדים זקוקים למילים טובות הרבה יותר מאשר הערות וביקורות. לפעמים הורים לא יודעים, אבל עצם ההערה גורמת לילדים לחזור על השגיאה ולא ללמוד ממנה. כאשר ההערות והביקורות מגיעות במנות גדולות, יש להן השפעה שלילית על הילדים שלנו ועל אנשים בכלל. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יסמכו עלינו, ידברו איתנו, ישתפו אותנו בחוויות שהם חוו במהלך היום, ימצאו אצלנו משענת ובטח אם אנחנו רוצים שהם יענו לנו בכבוד, אנחנו חייבים בראש ובראשונה לשמש להם דוגמה אישית לכל אלה, כלומר, לסמוך עליהם, לדבר איתם, לשתף אותם בחוויות שחווינו במהלך היום ולכבד אותם! וכל זאת כדאי שיתקיימו באופן שוטף ובנוסף, על ידי שיחות אישיות וכן שיחות משפחתיות. שיחות הן כלי חינוכי משמעותי ביותר. אם נרבה לקיים שיחות עם ילדינו, נקנה את אמונם, נייצר איתם קשר הדוק וחיובי ונעזור להם לפרוק מבלי לאגור ולהתפרץ. לעומת זאת, כאשר אנחנו נוזפים בהם, נכנסים איתם לוויכוחים מיותרים, מבקשים מהם בקשות באופן שמציב סימן שאלה בסוף הבקשה ובטח אם אנחנו לא מחזקים אותם או מעודדים אותם, הם ימשיכו לאגור ולהתפרץ. כאשר אנחנו מדברים איתם, בגובה העיניים, בנחת, בנימוס, מתוך מקום אוהב, מכיל ומחזק אנחנו מרוויחים כל כך הרבה! אנחנו מחזקים את הקשר, מסבירים להם מהן הציפיות שלנו מתוך מקום מעצים ולא משפיל, אנחנו גורמים לקרבה וליחסים שמבוססים על כבוד ולא יהיה להם צורך בחוצפה. בלשון עברית, ליאת גולן, מדריכת הורים מוסמכת 052-6039249 בהצלחה!

חוצפה של ילדים? איך מתמודדים עם זה? ליאת גולן מאת:

אם נתבונן היטב בילדינו נגלה שדווקא הילדים השקטים, הביישנים, המופנמים שלנו, הם אלה שעונים לנו, שמעסיקים אותנו וגורמים לנו לתסכול וכעס. למה דווקא הם? כי "בחוץ" הם לא מעזים, ולפרוק הם צריכים, אז זה יוצא להם בבית.

כמה פעמים אנחנו מתמודדים עם ילדים ובטח עם מתבגרים שעונים בחוצפה, עונים בציניות, עונים באופן מתחכם, ובואו נודה על האמת, מעצבן! למה הם מתנהגים ככה? ומה החלק שלנו? מצד אחד היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו בעלי דעה, בעלי ביטחון, שידעו לקבל כבוד מהסובבים אותם וכאלה שיודעים לעמוד על שלהם, ומצד שני, אנחנו רוצים שיהיו "דגים" מולנו. כאלה שעושים מה שאנחנו אומרים להם, בלי לפצות פה. אז זהו שלא! זה לא עובד ביחד. אם נתבונן היטב בילדינו נגלה שדווקא הילדים השקטים, הביישנים, המופנמים שלנו, הם אלה שעונים לנו, שמעסיקים אותנו וגורמים לנו לתסכול וכעס. למה דווקא

הם? כי "בחוץ" הם לא מעזים, ולפרוק הם צריכים, אז זה יוצא להם בבית. אבל, אילו הם היו רגועים יותר בנפשם, בעלי חוסן אישי וביטחון עצמי, הם היו פחות ביישניים בחוץ ויותר רגועים בבית. למעשה הם היו מאוזנים יותר. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם? אם נשפוט ונבקר אותם פחות, זה וודאי יעזור. שיפוטיות וביקורתיות אינן נכונות בכל מערכת יחסים, ובטח עם ילדינו הצעירים, שזקוקים לנו כדי לגבש את זהותם, לפתח את עצמאותם ולטפח את הביטחון העצמי שלהם. הורים רבים בטוחים שאם יעירו לילדיהם על כל שגיאה שהם עושים, ישפטו או יעבירו ביקורת, הילדים ילמדו מהר יותר וישנו את

2629 | 7.6.24 | א׳ סיון תשפ״ד | כוכב הצפון | 24