2617 כוכב הצפון גיליון

בתאונת אופנוע קטלנית, ואמרנו 20 בן ה״עצב״ ונוסיף הכאב, אין להם סוף. אימי צעדה עם הזמן, כל הזמן. לא למדה קרוא וכתוב בבית ספר אבל התגלתה כאוטודידקטית מבריקה וקראה עיתונים, הייתה בקיאה בכל מה שקורה בטבריה, בארץ ובעולם. היא זכתה לראות את הולדת הטכנולוגיה, לא נרתעה והסתגלה במהירות להתפתחות של האנושות: מעששית שמן למנורת חשמל, שקע חשמל, רדיו. במטבח: מטאבון לתנור אפייה ואפילו תנור חשמלי, מארגז קרח למקרר מסאנדו לארון כלים, ובשירותים.. מבור עד אסלה ובמקלחת מבויילר לדוד מים ואף לקולטים. בחום הטברייני, מונטילטור עם סדינים רטובים למצנן ואף למזגן. מתפירה ידנית, למכונת תפירה ואפילו חשמלית. מסריגה ידנית למכונת סריגה ואפילו אוטומטית. והניקיון ממחבט שמכים בו לממש שואב אבק. ממאזניים למשקל, מסוס ועגלה לרכב ולמכונית מהירה ואפילו נהנתה משייט באוניה ומטיסה. מרדיו גדול לטלוויזיה עם אנטנה גבוהה גבוהה, התלוייה על גג ביתנו על צינור מתמר הקשור בכבלים לכל עבר. וההגנה על הבית מדלת ברזל כבדה עם סוגר פנימי על קרש למנעול מתקדם עם מפתח של לב. והכל- בחן, בחינוך ציוני, עברי ושורשי, באהבת האדם הארץ והמולדת, בזמר ישראלי, ים תיכוני וערבי. בצניעות, התחשבות והמון נוכחות. כל אלה יחד היוו יסודות איתנים בעיצוב דרכי בחיים. כאילו גם עליה.. נכתבו המילים הללו של שיר ההלל "אשת חיל" – החותם את ספר "משלי": אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה... צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל...

ממורשתו של אהרון אמסלם 1931-2023

12 פרק אמא שלי

שעבד ביחד איתו בעיריה והאהבה ניצתה והיא הפכה בגאווה לאמסלם השגרירה. משחר ילדותי למדתי כי היצירה היא אם הסיפוק, אם היכולת להתעצמות, לא שהתעצמות היא המטרה, אלא ההתעצמות היא היכולת להמשיך ולהתפתח בתרומתך לקהילה בתרומתך לסביבתך. אימי מרים יוצרת מטבעה, ניהלה משפחה ילדים, כאשר אבי המנוח עסק 7 עם בתפקיד בכיר בעיריית טבריה עם שכר לירות. החיים גבלו 7 חודשי דל של במחסור ואי יכולת לקיום ברווחה. כאשר גם הלימודים התיכוניים שלי היו יקרים מאוד למשפחתנו. הימים היו ימי מלחמת העולם השניה . אימי מרים אותה 1939-1945 בין השנים הערצתי תמיד- ניווטה את המשפחה בכיוון היצירתי ביד רמה ובמשמעת ברזל. כך שדאגנו ופיתחנו בחצר הבית גן ירק של עגבניות, מלפפונים, בצל, גידלנו לול עם תרנגולות גם ביצים וגם בשר למאכל. עצי תפוזים 2 עצי זית ועץ תות, 3 טיפחנו ואני גם זוכר שהוטל עלי לבנות תנור . בימות השבוע, 10 עוד בהיותי ילד בן השכמתי עם שחר להדליק את הגחלים, על מנת לאפות את הלחמים מהבצק שאימי לשה ערב קודם. כך, לא ידענו מחסור. היא העמידה מאזניים בכניסה לביתנו- שם מכרה לשכנות את עודפי הביצים, הירקות והפירות. היא דאגה לאחדות המשפחה בשבתות, בחגים אירחה, היתה פעילה, מאחדת ותמיד התגבשו אצלינו בני משפחת מלכא, עם בני משפ' אמסלם: סבתא חנה וסבא יעקב מלכא. האח הגדול החכם מרבי מאיר בעל הנס, דודי דניאל ולו, רעייתו ברכה וילדיהם שמואל, יוכבד ואהובה, האח היקר והקשוב, דודי יוסף ולו, רעייתו רבקה ולהם בצלאל, מאיר, יעקב וחנה. האחות המדהימה דודתי רבקה שנישאה ליוסף נעים מת"א ולהם דוד, שלמה )מומו( ורותי. האח הנודד, דודי מאיר שהיגר לונצאולה יחד עם אשתו פורטונה ולהם חנה, אסתר, רחל ושמואל. והאח הצעיר, דודי שלמה שנהרג והוא רק

מרים ויעקב אמסלם. צילום: אוסף פרטי

בפרק הקודם , סיפרתי על אחותי עליזה– אחת הדמויות הקרובות לליבי, אבל, היא לא היחידה. נשים משמעותיות בחיי היו, אמי היקרה מרים ז"ל, אחותי האהובה שולמית עליה השלום וכמובן, אהבת חיי שרה רעייתי שתבדל לחיים ארוכים. על אימי מרים היפה והלביאה, אשת החיל אין מספיק דמעות כדי להכיל את אצילות נפשה ואת הכוחות העצומים שהיו לה שאפשרו לה להאחז בחיים המורכבים שלה. אימי איבדה בחייה שמונה הריונות. איבדה את בנה החייל הגיבור אליהו ז"ל, שנפל בצמח על משמר המולדת באפריל בלבד. בהמשך חייה, 20 והוא בן 1948 איבדה את אהוב ליבה, בעלה, אבי יעקב אמסלם. בהמשך את בנה בכורה משה ז"ל וממש בסמוך, את שולמית ז"ל גאוותה – בתה הראשונה והילדה השלישית שלה. מכולם היא נפרדה כשהם צעירים, השאירו חלל גדול והעצב אין לו סוף, אבל היא לא ויתרה. כבת למשפחת מלכא לא פישלה, הכירה את בחיר ליבה יעקב אמסלם באמצעות אחיה יוסף מלכא,

מרים ויעקב אמסלם. צילום: אוסף פרטי

תקשיב, תבין ותעשה 1931-2023 אהרון אמסלם

2617 | 8.3.24 | כ״ח אדר א׳ תשפ״ד | כוכב הצפון | 8