כוכב הצפון גיליון 2610

בלתי נשכחת. הסוחרים בשוק הירקות הסיטונאי בתל אביב חיכו לנו לטבריינים, כל בוקר בלהט. הביקוש עלה על ההיצע ובהתאם הרווחים היו יפים ומעודדים. בטבריה נחשב הענף ל"זהב האדום". העגבניות היו עסיסיות במיוחד ומאד טעימות -כמו שאומרים: בטעם של פעם ולא ניתן להשוות אותן לעגבניות היבוא של היום! באותה תקופה בני משפחתי, משה טל, בכור טבול לקחו חלק מרכזי בגידולי ירקות בטבריה וסובב כנרת וכן, אלי קובי )לימים בעל בית הדפוס אלי ברחוב אלחדיף( וגם משפ' פלוטקין גידלו עגבניות בטבחה ובפוריה. משפחת כרסנטי גידלו במושבה מגדל וחלק מהחקלאים העירוניים גידלו גם על ההרים שמעל חמי טבריה. משה מאירי, מנהל חמי טבריה דאז אמר יום אחד: המתכון לחיים ארוכים ובריאים, "תטבלו בחמי טבריה ותאכלו את העגבניות האגדתיות של טבריה". ההצלחה היתה מסחררת וחלק משמעותי הופנה לייצוא, ענף שפיתחתי והשבחתי. והפגיעה 1963 בעקבות הקרה של האנושה בענף, פנה אלי ראש העיר המיתולוגי של טבריה משה צחר וביקש להעביר לרשות מפא"י את השדות ברחוב השומר כדי לבנות שם בעתיד בית הארחה גדול הצופה לנוף המרהיב של הכנרת, במקום שלימים הוקם בו "כינרות", בית ההבראה של ההסתדרות. בתמורה קיבלתי בלחיצת יד ובצורה ג'נטילמנית, שטח של רצועת חוף על הכנרת, בה הקמתי את מלון חוף רון של היום. ככה התחילה עשייה רבת שנים בהשקעת מאמצים אדירים, מחקלאות לתחום המלונאות והתיירות שהצעידה את טבריה לעיר נחשקת ומבוקשת ביותר. לפני שנים מספר התלבטתי עם רעייתי שתחיה שרה ובחרנו חלקת קבר בבית העלמין הזורעים, בדיוק באותן אדמות שעיבדנו בשמחה את גידולי העגבניות, כפי שנאמר "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"...

ממורשתו של אהרון אמסלם 1931-2023 כשהעגבניות של טבריה היו הכי טעימות

שם שאכן (Moneymaker מייקר ) הצדיק את המון הממון שקיבלנו עבור האדום האדום העסיסי הזה. במקביל גידלנו גם עגבניות מזן ״מרמנד״ שדמו לעגבניית ה״באנדורה״ הערביה שנזרעו לראשונה בדיוק לפני שנה בשטחי הקיבוצים בעמק 100 הירדן. העגבניות היו פופלריות גם בזכות שר החקלאות דאז משה דיין שמשרדו דחף ועודד לחדשנות בענף החקלאות בכלל ואת גידולן של העגבניות גם לייצוא בפרט. 1963 באמצע שנות החמישים עד חורף היו לנו, למגדלי העגבניות מאזור הכנרת, שנים טובות, שלאכזבת כולם באו לקיצן בחורף זה עת קרה נוראית חיסלה את כל היבול השנתי שלנו והורידה לטימיון את כל המאמצים והזיעה הרבה שהשקענו בשדות. הנסיעות הליליות לפני עלות השחר בטנדר הויליס שלנו העמוס ומלא בארגזי עגבניות מטבריה לשוק הסיטונאי בתל אביב הפכו לחוויה . 50 השוק הסיטונאי בתל אביב בשנות ה צילום: לשכת העיתונות הממשלתית.

לפני מבצע סיני – 1956 בתחילת התחלתי לגדל עגבניות במהלך של שנים טובות. בתחילה בהיקפים 7 קטנים וככל שהצלחתי עיבדתי שטחים נרחבים בטבריה והסביבה. ההתחלה היתה בשטח מצומצם על מדרון ההר שמול מלון חוף רון של היום, בשטחים שהיו שדה טרשים בתחנה המרכזית ואיזור התעשייה של היום, בסוף רחוב השומר, במרחבים עליהם נבנה בית ההבראה כינורות )מלון המלך שלמה של היום( ובשדות נרחבים שבין טבריה למושב הזורעים, כולם מרבדים, מרבדים נפלאים של ירוק ואדום. זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי. תקופה של שגשוג חקלאי וכלכלי וזאת למרות שלא היה לי כל ידע או רקע חקלאי... העגבניות שלנו זכו לביקוש עצום מכל רחבי הארץ, כי הן הקדימו את זמנן והבשילו כבר בחורף, מוקדם יותר מכל הגידולים האחרים והיו מזן מיוחד וטעים, שנקרא מאני

2610 | 19.1.24 | ט׳ שבט תשפ״ד | כוכב הצפון | 12