כוכב הצפון גיליון 2609

דעה

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

ובשאר מקומות "המה למלחמה". מספיק לראות את ההיקף העצום של המנהרות שהם בנו בעזה תחתית, כדי להבין איפה השקיעו את כספם וזמנם. אם באמת היו חפצי חיים, אזי בכסף שקיבלו מקטאר ומעוד מקומות היו יכולים להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון. שימו לב שבחודש הראשון מאז אותה שבת. הסכנה הקיומית לעתידנו בארץ היה כמו בראשית חיי המדינה. לפתע הייתה אחדות בעם ישראל. היה רצון עז לנקום ולהשמיד את האויב. לשטח את עזה", אמרו גם בקיבוצים שלפתע נשמעו ימניים יותר מבן גביר. אבל לאחר חודש ימים ועד עכשיו. פתאום כבר מדברים על "היום שאחרי" וכמה כסף מגיע לנו לאור הנזקים ואולי לחזרת שוב אותה רשות פלסטינית, במקום ארגון החמאס בעזה. למה? כי כבר האחדות נסדקה ויותר מידי גורמים פוליטיים חותרים ל"יום שאחרי" ובלי הישג אמיתי משמעותי. פתאום התקשורת הישראלית ושאר גורמים דוחפים להגיע ל"יום שאחרי". כולל הפגנות של "בחירות עכשיו". העולם פתאום כבר לא בעדנו וכבר תפרו לנו תיק בבית הדין בהאג. לנו עשו שואה שנייה ודווקא אנחנו עומדים לדין על פשעי מלחמה? עולם מטורלל! סיכמה הכל בצורה יפה פרופ' לימור סמימאן דרש: "יש כוחות רבים מידי שעושים הכול שישראל לא תנצח במלחמה בעזה". עוד הוסיפה: "בין כוחות אלה גם "סוכני דמורליזציה מימין משמאל שמנסים לעשות רווח פוליטי קטן ולא מבינים את גודל השעה. הציבור לא ייתן שזה יקרה צריך לגבות את רה"מ שחוזר ואומר אני במלחמה הזו עד הסוף"!

בחזרה לעבר מאת: מאיר אוחנה.

שימו לב שבחודש הראשון מאז אותה שבת. הסכנה הקיומית לעתידנו בארץ היה כמו בראשית חיי המדינה. לפתע הייתה אחדות בעם ישראל. היה רצון עז לנקום ולהשמיד את האויב. לשטח את עזה",

ימים לשואה 100 ביום ראשון הקרוב ימלאו שהייתה כאן בארץ ישראל. כל יום שעובר, לא רק מרחיק אותנו כמותית מאותה שבת שמחת תורה, אלא חברתית, ביטחונית ורעיונית. האחדות שהייתה בתחילת המלחמה, כבר מתפוגגת והחתירה והרצון לניצחון אמיתי, גם מתחילים להיסדק. אנחנו צריכים היסטורית לחזור בזמן שנים הראשונות של המדינה כדי 20 ל לנצח במלחמה הזאת ואני אסביר. חלקים: 3 שנות המדינה ל- 75 נחלק את עוצמה, יהירות והכלה. :1967 ועד 1948 החלק הראשון משנת בתחילת הקמת האומה הישראלית מחדש לאחר הכרזתה, פרצה מלחמה קיומית על הבית הלאומי. לאחר הניצחון המרשים, עלו יהודים בגלים, גלים מארבע כנפות תבל אל הארץ המובטחת. השיא של . שלוש 1967 המדינה הצעירה היה בשנת צבאות ערב מכל החזיתות איימו שוב על קיומנו ובניסי ניסים הצלחנו לגבור ולכבוש שטחים נוספים בשישה ימים בלבד. עד כאן החלק הראשון שביטא עוצמה חזקה ורוח ישראלית אדירה לנוכח הסכנות הקיומיות.

ועד שנת 1968 החלק השני הוא משנת : הניצחון הגדול בששת הימים, הביא 1993 לזחיחות גדולה ולבסיס המחדל הגדול שהיה ערב מלחמת יום הכיפורים. כאשר מדינת ישראל חטאה בחטא ההיבריס - חטפנו. השיא היה ערב חתימת הסכמי אוסלו שמדינת ישראל הרגישה יותר מידי בטוחה בעצמה. התוצאה? חתימה על הסכמי שלום מול רשות פלסטינית בראשות יאסר ערפאת ימ"ש. ביד אחת חתם על הסכם "שלום", ביד השנייה סימן למחבלים לבצע פיגועי טרור. ועד ימינו 1994 החלק השלישי מאז אנו: ד"ר מוטי קידר המזרחן שאל באחד מהראיונות: מה ההבדל בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס והג'יאד האסלאמי? הוא השיב שההבדל הוא במסיכה. אלה מראים לנו מסיכה של "שלום", אבל יש להם תוכנית מסודרת איך להשמיד אותנו ואלה פשוט אין להם מסיכה ורוצים כבר עכשיו להשמיד אותנו. ניסינו כל השנים האלה מדיניות "הכלה". שכנענו את עצמנו שאם רק ניתן להם פרנסה, הם יזנחו את דרך הטרור. אבל בזמן ש"אני שלום", בעזה

״יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן כמה שחיכיתי כבר בעצם למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן שהלך עוד שבוע בא השקט...״