2604 כוכב הצפון דיגיטלי

חדשות מקומיות

חדשות עדכניות באתר האינטרנט החדש

התיקון הזה, מימי הפרעות ברוסיה, לימי האמנציפציה, לתקופת השואה והקאפו, להקמת מדינת ישראל בפרשת האלטלנה והסזון, לריסוס המרוקאים בדי די טי, כל הסימנים זעקו: מתי תבינו שכולכם עם אחד? שגורלכם אחד? מה עוד תצטרכו לעבור כדי שכל קצותיכם מימין ומשמאל יבינו שהכלה לאויב אסורה, טרם תלמדו הכלה לאחיכם/בני עמכם? המחיר הקשה מוביל לשורות הפתיחה של איתי לוי והתוצאה של למידת השיעור היא בפזמון: "אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלא אתה ואריה אם ישאג מי לא ירא, מי לא ירא?", אלא שהאריה לא יוכל לפעול במלוא עוצמתו ללא כל חלקיו ואבריו וכך אנו כעם. הגיע הזמן שמתוך הכאב שקורע אותנו, נצעק את שאגתנו כאריה, זוהי שעתו הקשה והיפה של עם ישראל, זה מה שמייצגת קשת הרגשות שקורעת אותנו, השאגה תביא מזור, כולנו כאחד, נלחץ ונשיר עם איתי לוי "אל תירא ישראל, play אל תירא..." שבת שלום, עם ישראל חי!

"אחרי המבול"- איתי לוי

מכתיבתם המדהימה של מאור תיתון ואלעד טרבלסי ועם הפזמון המוכר והאהוב של אביהו מדינה צמח לו אחד משני שירים שהעלה השבוע לרשת איתי לוי. "אחרי המבול" הוא שיר מלא בעוצמות ורוחות של תקווה, בזמן שאיתי מבקר במקביל את לוחמינו, בא לחזק ויוצא מחוזק צומחות להן המילים הבאות: "אהבה, שלום, תקוה, חלום תפילה, דמעות, כאב, קשה לי לראות כי כולנו באותה סירה, גם אם נקבל סטירה. על הים נשיר שירה בלי פחד, כי אריה אם ישאג מי לא ירא מי לא ירא... טוב אחרי המבול עוד נרים את הראש בשביל הילדים עוד יבואו ימים יתפזר 23 של עורף סתיו העשן כולם כבר יודעים המשיח כבר כאן". איתי שיתף ברשת: "אהובים שלי, משתף אתכם בשני שירים שמדברים על שני סוגי הרגשות שאנחנו חווים כמדינה, כולנו עוברים בין חרדה אמיתית שמלווה אותנו יום, לבין תקווה, מורל 50 כבר יותר מ ועוצמה שמלווים את החיילים שלנו בשטח. יש מקום לכל רגש, אני מאמין ובטוח שכולנו ביחד נעבור את זה ונצא מחוזקים ומאוחדים. עם ישראל חי". בזמן שכולנו כאן ברולר קוסטר של רגשות, נעים בין ייאוש לתקווה, בין עוצמות של כאב לעוצמות של תקומה, לאט לאט גם הסקפטים מתחילים להבין את פתיחתו של השיר: " מי ששומע אותי שירים את היד מי ינצח אותי אם כולנו אחד". האחדות היא לא סיסמא ולא צו השעה, היא צו הקיום שלנו, התחלנו את דרכנו כעם במכירתו של יוסף לישמעאלים, כך פתחנו את דרכנו כקבוצה בעולם, האם יש באמת תיקון גדול כקבוצה שאנו צריכים לעשות גדול יותר

מהבנת המילה "אחדות", למרות חילוקי הדעות בינינו? לאורך כל ההיסטוריה שלנו כעם, פעם אחר פעם, כשלנו בהבנה של

גם מלחמה, גם מפונים אבל המוזות מפיקות שירים

שקט ורוגע כל כך מסביב. משמאל נשקף הירח ברבע סהר. קורן מלמעלה על אורות נוצצים של בתים, במורדות טבריה נראים כזהבים. רוח קרירה נעימה. ממרומי הבניין אני משקיפה בחלון ורואה ים של אורות נוצצים, בחצי קשת מסביב. בבניינים לגובה ובבניינים מרובעים נמוכים, כמו גלים מייפים את העיר. על הכביש למטה חוצות במעבר חציה אם וביתה. עצי דקל מתמרים לאורך השדרה. העיר נוצצת בלילה כמו מלכה. אף פעם לא ראיתי את טבריה כל כך יפה. לו ידעתי לצייר, האורות של טבריה.

מעולם לא הייתה לי תמונה יפה יותר. פנסים ומנורות בוהקים, כמי שפותחים את ידם והאור מתוכם בעוצמה נישפך... והם נראים כעומדים כחיילים נוכחים על המשמר עומדים עם נשקים, כמעידים שהאורות הבוהקים בעיר חזק נטועים את הביטחון למדינה ותושביה מביאים. הסהר שמאיר ממעל על הבתים בראש חודש כסלו אומר שיביא ניצחון, ביטחון תקווה ושלום. וכל אחד ישוב לביתו בשלווה והשקט יחזור על כנו... כמו פעם לעוד ארבעים שנה... אמן!

כתבה מפונה מהצפון השוהה במלון "גולן" בטבריה