כוכב הצפון גיליון 2527

דעה

פעם אחת בהיותו מסב בליל הסדר עם נכדיו, לפתע שאל את הסבא אחד מהנכדים: ״סבא יקר, אנחנו יודעים שנשארת לבד מכל המשפחה, זכית לעבור את מלחמת העולם ומאורעות השואה וראית את מה שעוללו לכם הנאצים יימח שמם ואחרי ככלות הכל הגעת לארץ. איך ומהיכן שאבת את כל הכוחות ולא איבדת את שפיות דעתך כאילו לא היו לך הרבה שאלות?? והנה זכית ובנית הכל מחדש והיום אתה שש ושמח וזוכה שוב למשפחה גדולה!! מהו הסוד שלא התייאשת אלא ההיפך, אתה חוגג בהתלהבות ושמחה את ליל הסדר? אין לך שאלות לבורא עולם? הס הושלך בשולחן ולתדהמת כל הנוכחים ענה לו הסבא: ״דע לך בני שבאמת לא היה לי קל ונותרתי עם המון המון שאלות.. עד שפעם אחת הוזמנתי לליל הסדר אצל הרבי הקדוש מבלז זצ״ל וכאשר הגיעו לשאלת מה נשתנה, הבן של הרבי לא שאל כלל מה נשתנה, אז מה עשה הרב? הזיז את הצלחות ממקום למקום והבן לא שואל, המשיך והזיז את השולחן והבן לא שואל... הפך את השולחן ועדיין הבן לא שואל... אז שאל הרבי: ילד מתוק, למה אינך שואל כלום? אין אתה רואה פה הרבה שינויים? ואז שימו לב מה השיב הבן לרבי: ״על אבא לא שואלים שאלות״ ושוב חזר:

המחשבה זורקת אותי לכל הנעדרים והחיילים ובמיוחד על רון ארד שאולי זרוק אי שם במערה נידחת וחולם על ליל סדר עם המשפחה

עו"ד מאיר אלמקייס דעה אישית

"על אבא לא שואלים שאלות"

״על אבא לא שואלים שאלות!!!״ הבנתם נכדיי היקרים? היו לי הרבה שאלות אחרי השואה, אבל מאותו ליל הסדר ועד היום מלווה אותי שנים רבות, שכל מה שאבא עושה הכל לטובה ולכן מאז ועד היום לא שאלתי מאומה ובזכות זה היום זוכים אנחנו להיות בייחד ששים ושמחים!!״ גם אני מאמץ את מוסר ההשכל הזה ומנסה לענות לכל המחוסרים, התהיות והשאלות שעולות בחג הזה על קושי של אנשים, על עוני, חוסר, ייאוש וגעגועים לאהובנו שהלכו ללא שוב ועל אלו שאנו מקווים ומייחלים שישובו ביום מן הימים ואני אומר לעצמי "על אבא לא שואלים שאלות". מאחל לכל תושבי העיר אחווה שלווה ואחדות. בברכת שבת שלום

חג

פסח הוא אחד החגים הכי משפחתיים, הכי שמחים ובנינו, הכי מתישים שיש. אצלי תמיד יש הרגשה

שמשהו חסר, כמובן שתמיד אני חושב לו אימא הייתה פה.., המחשבה זורקת אותי לכל הנעדרים והחיילים ובמיוחד על רון ארד שאולי זרוק אי שם במערה נידחת וחולם על ליל סדר עם המשפחה. לרוב האנשים, יש היום את המינימום על מנת לחגוג את החג, אולם לא הרבה יודעים או חוו בחייהם את המחסור כפי שאני נחשף אליו בחגים כאשר אני פוגש שוב את המציאות העגומה של העוני של קשישים חסרי כל ובדגש על אלו שעמדו בשערי הגיהינום והיום מכתתים רגליהם אל פחי האשפה לאסוף עוד תפוח אדמה רקוב או מלפפון עבש. אז הם היו אמיצים בגטו שעבורם קליפת תפוח אדמה הייתה ההבדל בין ארוחת חג לארוחת ערב ואילו היום זה מרוץ מיותר שאנו מריצים אותם כמעט באותה אכזריות לחיפוש אוכל. אותם אנשים אשר רובם הלכו כצאן לטבח אך מלאי אמונה, אותם אנשים שחייהם לא עניינו אותם אלא חיי ילדיהם ואחיהם הקטנים. לצערנו רוב רובם של אלו שהצליחו לשרוד את גיהינום השואה, יצאו משם חסרי אמונה עם שאלות קשות ונוקבות כלפי בורא עולם ואי אפשר לבוא אליהם בטענות על כך. איני יודע מה היה עושה או חושב כל בן אנוש אם היה רואה לנגד עיניו את ילדיו מותחים מלוא קומתם ארצה וראשם מרוצץ. אבל דווקא לאחרונה שמעתי מאדם שעבר את התופת והצלקות הפיזיות והנפשיות שהיו שתי וערב בבגד יומו לאורך חייו, לאחר שאיבד את כל משפחתו הקרובה והרחוקה במחנה הריכוז, דווקא ממנו שמעתי סיפור מעניין עם תובנות על אמונה. מסופר על יהודי שאיבד את ילדיו ומשפחתו בשואה וזכה לשרוד ולהגיע לארץ ישראל והקים מחדש את ביתו עם משפחה גדולה, דור ישרים יבורך.

אשמח לקבל תגובתכם ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM

התלמידים השתתפו במרוץ שנערך באתר מיני ישראל ונטלו חלק במקצי ארבעה ושמונה קילומטרים כאשר התלמיד מקסים מדבדב זכה במקום הראשון במקצה שמונת הקילומטרים. אלי שטיין מנכ"ל כפר הנוער הדתי "זו זכות עצומה ליטול חלק במרוץ הודיות: לזכרו של פסקל אברהמי ז"ל שמסר את נפשו למען עם ישראל, בכפר אנו מחנכים את התלמידים לאורם של גיבורי ישראל ואין מתאים להנציח את זכרו של אברהמי ז"ל בימים שלפני יום הזיכרון".

תלמידי כפר הנוער הדתי הודיות יצאו פסקל השבוע למרוץ לזכרו של הלוחם שנפל בפעילות מבצעית בעת אברהמי ז"ל שינסה למנוע פיגוע דמים בגופו. אברהמי לוחם וצלף בימ"מ שזכה במספר עיטורי גבורה לאחר שחיסל מספר מחבלים באירועים שונים ומנע אסונות כבדים, מירי מחבלים בגבול 18.8.2011 נהרג בערב ישראל - מצרים כחלק מאירועי מתקפת הטרור, בזמן שאבטח כוחות סילוק פצצות והיה 49 שעבדו בזירה. אברהמי נפל בגיל מוותיקי הלוחמים ביחידה.

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך