כוכב הצפון גיליון פסח 2526

דעה

לבדם, בצר להם ובייאושם לפנות אין סוף שלא ממש נראה באופק 106 פעמים למוקד ובטח לא נותן מענה אופטימלי כיאה לעיר מתפתחת ושלא נדבר לתושב הנרמס. בחג הזה אני שואלת, וברצינות - אנחנו משלמים מיסים, האם לא ראוי שינקו לנו במובן הפשוט של המילה את הסביבה שלנו? לא נתעלם מההחלטות השגויות שפוגעות לכל אחד ואחת מבעלי העסקים בפרנסה, ההחלטה האומללה, לבטל אפשרויות חניה ללא מתן פתרון לתושבים, הקנסות הניתנים ללא היגיון לבעלי העסקים - אלו הן החלטות אומללות שגורמות לפגיעה בהכנסות בעלי העסקים ובצמיחה הכלכלית של טבריה, אך כן מעשירות את קופת העירייה. ואני שואלת, האם זה בכוונת מכוון? מדיניות אפס סיוע לבעלי העסקים, במיוחד אחרי שנות הקורונה, שנים שרבים מהעסקים לא שרדו – ולכן הם קטלניות יותר מכל דבר אחר. במקום להעצים ולעבוד בשיתוף פעולה עם בעלי העסקים, לשמוע את המצוקות ולגבש יחד פתרונות תוך הבנה שהם מנוע הצמיחה המרכזי של העיר, העירייה בראשות הועדה מקשה עליהם, בלב אטום המדבר רק מספרים אך מחסלת וגומרת את העסקים הלא חזקים. כרגע אנחנו רחוקים שנות אור מעיר אוטופית, ורחוקים מאוד אפילו מעיר נורמלית. בעידן שבו ראשי עיר נבחרים, עם לב ונשמה, חזון ומנהיגות, חולמים לספק איכות חיים ופרנסה – אך לנו בטבריה יש ועדה ממונה ללא לב וללא נשמה. לצד השינויים והתוכניות אי אפשר לשכוח שהעיר זקוקה לנבחר ציבור שיסתכל לתושבים בעיניים, יבין את מצוקתם ובעיקר את כאבם, אבל גם יפעל עם ראיה גדולה ורחבה הצופה פני עתיד להפוך את

עו"ד שני אילוז טור דעה של המועמדת לראשות העיר

מה נשתנה הלילה הזה

השבילים הרעועים והמדרכות השבורות זועקות לשמיים ביחד עם ההזנחה והסכנה. ספסלים שנבנו לפני עשורים והיו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותינו ומלאים בזיכרונות, עומדים להם שבורים ומוזנחים, בדיוק כמו הספסל המפורסם שקיבל זום אין בכתבה מלפני שנתיים. 12 של דנה וייס, בערוץ לפני זמן לא רב פגשתי את דנה, היא שאלה מה עלה בגורל הספסל השבור? בצער רב סיפרתי לה - הוא עדיין שם! כמה כבר תקציב צריך בכדי לתקן ספסל שבור? מזה כמה שנים שאנחנו שומעים ״אין תקציב״ ״אין מספיק כוח אדם״ ואני אומרת - ״אל תבלבלו את המוח!״ תקציבים יש כמו חול ולתושבי טבריה לא נשאר מה לאכול... ניהול תקציב עירוני היא אחריות גדולה. ערים רבים שהיו במצב אנוש מזה של טבריה צלחו מהפך, ומהפך אמיתי! כיום רבים נוהרים אליהם ומזהים את ההזדמנות הנדל"נית של היישוב / העיר. התירוץ שיכול להצדיק הזנחה של שנים מרובות כ"כ - הוא חוסר יכולת ניהולית, מקצועית ואכפתיות. כן אכפתיות! לא ניתן להתעלם מהכניסות לעסקים באזורי התעשיה שנראות כאילו מדובר בסרט , ממפגעי הבטיחות הרבים, 80 משנות ה הכבישים הרעועים, העשבייה שצמחה מכל עבר שגורמים לבעלי העסקים להתמודד

מה נשתנה החג הזה? עוברים לחשוב בגדול! חג הפסח - חג האביב מביא איתו בכל שנה רוח של התחדשות, אופטימיות ושמחה, שהלוואי ויבואו על עירנו ובמלוא עוצמתם. על השינויים הנראים בשטח בהחלט ראוי וצריך לברך, העיר מתחדשת אחרי שנים של הזנחה - אבל, וגם את זה צריך לומר, מדובר בפלסטר ותו לא. תושבי טבריה הורגלו לצערי לעיר שחווה הזנחה. הורגלו לכך שהתושבים שקופים והם אינם נראים. חזות העיר הייתה ועודנה בתחתית סדר העדיפויות ואיכות חיים לתושב הם צמד מילים רחוקות שנות אור מהמציאות הקיימת. יש שיגידו - מדוע היא לא מפרגנת? הרי שנים שלא עשו כאן כלום! ולמה לראות רק את חצי הכוס הריקה? והרי לא עבר דיי זמן! אז אענה: אני מפרגנת ובהחלט יש על מה - אך אסור לנו להסתפק במועט! לצד הפרגון וההתחדשות אומר - זה מאוחר מדי ומעט מדי. אני מרבה לסייר בשכונות העיר הסובלות מהזנחה פושעת, ויחד אתכם נחשפת להזנחה לכניסות הבניינים המלאות בעשב רב וצמחייה שלא טופלה,

חג שמח וכשר!

2526 | 15.4.22 | י״ד ניסן תשפ״ב | כוכב הצפון | 22