כוכב הצפון גיליון 2463

קיבוצית היסטוריה

שיעור חובה בהיסטוריה, כי אני מודה אצל המורה להיסטוריה שלי בתיכון, לוניה שמה, מקיבוץ אפיקים אני ממש לא למדתי. היא פשוט לא אהבה את מה שאני. וכאן קיבלתי שיעור מאלף בהיסטוריה של ארץ ישראל, ועוד בחינם. קצת קשה להכתיר במילים או במשפט איש רב פעלים כשאול )מאירוב( אביגור. הוא בבריה''מ ועלה לארץ בגיל 1899- נולד ב גורש מהארץ ושב אליה 1917 . בשנת 12 שנה לאחר מכן עת הצטרף לקבוצת כנרת בה היה חבר כל חייו. הצטרף למגיני ולוחמי קרב תל-חי 1920- ב שם איבד את חברו הטוב, אהרון שר, שהיה מראשוני הנופלים בתל חי, אחד מהשמיניה שעל שמם נקראה העיר הסמוכה קרית- שמונה. התחתן ולאחר מכן נולדו לו 1924- ב בן ובת. לבן קראו אברהם גור מאירוב, , נפל בקרבות 17 וברבות הימים, בגיל בסג'רה במהלך מלחמת העצמאות. מעתה שם משפחתו של שאול יהא אביגור, למען הנצחת בנו. הקים את הש"י )שירות הידיעות( 1934- ב מה שלימים יהווה את הבסיס להקמת שירותי הביטחון החשאיים של מדינת ישראל. מעבר לפעילות מודיעינית חשאית עסק המון בתחום רכישת נשק שיסייע להקמת המדינה ולהתחמשות לקראת הקמת מדינת ישראל. שאול אביגור, אף שתיעב את הנאצים ימ''ש, קנה את הנשקים שלהם, חלקם עדיין עם חריטות צלבי קרס. נשק היה דבר נפוץ מאוד בעולם עם תום מלחמת העולם השנייה, ומי שהתכוננה למלחמה, מדינת ישראל הקטנה העתידה לקום – הייתה חייבת נשק והרבה נשק וכמעט מכל הבא ליד. בכדי לטשטש את מוצאו של הנשק הנאצי נהג אביגור בתחבולה – הוא מיתג את הנשקים כשייכים לצ'כים, וככאלו שמיוצרים בצ'כיה. אז הסכימו בארץ ישראל לקבל את הנשקים ולהשתמש בהם למטרות המלחמה וההגנה על הארץ מפני הפורעים הערבים, כנשק המוכר לכולנו הרובה ה"צ'כי". אביגור היה חברו הטוב של דוד גרין, לימים דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון. בן גוריון ראה בו יד ימינו, ולאחר הקמת שאול אביגור - סיפורו של איש הצללים

טעמתי מעט מהטעם הטוב של פעם חיים חליוה נתבקשתי מחבר קיבוצניק יקר, זיו הר חול, להגיע אל קיבוץ כנרת ולפגוש איש מעניין, עם סיפור מעניין על ההיסטוריה של חלק מאנשי קיבוץ כנרת ופועלם בין דפי ההיסטוריה. אנשים שהיו ממקימי המדינה, על טרומפלדור והקרבות בתל-חי ומי היו האנשים של פעם שנלחמו לצידו של טרומפלדור ובכלל כיצד הם פעלו דאז. הובהר לי מראש מי האיש, אך הפתעתי הייתה גדולה בהרבה.

הייתי מרותק לסיפור במשך כשעתיים ונהניתי מכל רגע. ולא הפרעתי לו ברצף המחשבה אפילו לרגע. עמירם סיפר את הסיפור באופן קולח כאשר הוא לא פעם מכניס בתוכו מטעמים, מעט פלפל וקורטוב של מספר טוב היודע את ההיסטוריה על בוריה. זה היה עבורי

נפגשנו בחצר ביתו של עמירם אידלמן בקיבוץ כנרת. על המדרכה באוויר הצח בשל הקורונה. פגשתי אדם המכיר ויודע את פרטי העבר וההיסטוריה לפרטי פרטים. אדם עם סבר פנים מחייך ומזמין, עיניים מאירות ורגועות מה שהעיד על אישיותו וטוב ליבו של האיש. אני מודה

13 | 2463 | 1.1.21 | י״ז טבת תשפ״א | כוכב הצפון