כוכב הצפון גיליון 2459

הצפון חדשות

"אל תשליכני לעת זקנה" הודיה יוסף הפעם הראשונה ששמעתי על אליהו שטרית הייתה , כמעט לפני שנה. Ynet בזכות כתבה באתר

בכמה מבטים "חטופים" ראיתי תמונות שמספרות על הבן אדם שעבר דבר או שניים בחייו. נפרדנו לשלום והבטחתי שעוד אשוב - וכך אכן קרה. מספר ימים לאחר מכן חזרתי, הבאתי איתי עוד חברה ושוב אותו סיפור, קבוצה חדשה של בנות אולפנה יושבות מסביבו והפעם אלה חברות שלומדות יחד, אליהו התרגש אבל 81 לראות אותי. הוא זכר. אמנם בן צעיר וצלול. החיוך של אליהו התרחב יותר כשראה שהבאתי חברה וכמובן דאג שהבנות יקבלו אותנו יפה וכך יצא ששוב שמעתי סיפורים מעניינים. אני והבנות שאלנו שאלות על מנת להכיר את הבן אדם, מתבדחות איתו ואף זוכות לקבל סיבוב היכרות בבית, אם כי אליהו דואג להראות שלא חסר לו כלום, המקרר והמזווה מלאים והבית נקי ומסודר. אחרי ההתרשמות אליהו סיפר שקיבל שיחת טלפון ממלון בנתניה. ואיך לא, הבנות הנחמדות שאיתי התקשרו למלון "איילנד" בנתניה לדעת את כל הפרטים על ההגעה והעזיבה, ודאגו לא לפספס שום פרט. אפילו פתחנו קבוצה בוואטסאפ שם סגרנו את כל התהליכים ועדכנו אחת את השנייה. ואז הגיע היום בו אליהו נסע למלון, בעזרתה של שרון סיידא המקסימה. שם חגג גם את יום הולדתו. מאז אותו מפגש דאגתי לבקר את אליהו לפחות פעם בשבוע ואחרי כל פגישה כזאת הייתי בסערת רגשות, חשבתי על אותם קשישים במדינה שאף אחד לא דואג להם. יש כאלה בודדים. כאלה במצב כלכלי קשה ואחרים שחולים ולא יכולים לתפקד. לכן עם הזמן עלה לי הרעיון לפעול למען קשישי טבריה והסביבה וביחד עם חבריי יוסי בן חמו ושגית בן שמחון הקמנו את מוקד "אל תשליכני". ביום חמישי האחרון אליהו שטרית נפטר. לכן היה לי חשוב לכתוב את מילים האלו. תודה על הזכות להכיר אותך. לשמוע את סיפור חייך ולדעת שלפחות את השנה האחרונה שלך בחייך - העברת עם חיוך, יהי זכרך ברוך.

ביום חמישי האחרון אליהו שטרית נפטר. לכן היה לי חשוב לכתוב את מילים האלו. תודה על הזכות להכיר אותך.

אותי להגיע אליו. דלת ביתו נפתחה ולמולי נגלתה קבוצה , יושבים 22-23 של כעשרה אנשים, בני סביבו עם חנוכייה דולקת ומגש שלם של סופגניות. למרות הקור שהיה בבית – התחמם לי הלב. בעודי מעכלת את הסיטואציה ומסתירה את הדמעות, לחצתי יד לאליהו והתפעלתי לשמוע שכל מי ששם הם סטודנטים שהגיעו דרך פרויקט בלימודים שמסייע לחלשים בחברה. ישבנו כולנו, שמענו חוויות וסיפורים וכמו כן אליהו הוסיף שכמעט כל השבוע אנשים שקראו את הכתבה באו לבקר. זה שימח אותי. עקב עליית המפלס בחורף הקודם, כוסתה הדרך במים, מצב שלא אפשר מעבר בין החופים והסב נזק גדול לתשתית הדרך, אשר התבקעה והתפרקה, במיוחד לאחר אירועי רוחות מזרחיות חזקות האופייניות לעונות מעבר. במקום מתבצעות עבודות הגבהה של חצי מטר ושיקום של הדרך, תוך עמידה בתנאי רשות המים לעבודה בסביבה ימית.

81 שם נחשפתי למצבו: גבר ערירי כבן מטבריה עם בעיות ברגליים שגר בקומה קומות. מהכתבה 4 האחרונה בבניין בן עלה שהוא מרגיש את החורף והבדידות על בשרו. זה כולל ימי חול, סופ"שים ובמיוחד בחגים שאז הדיכאון חזק יותר, מכיוון שבחגים אתה אמור להיות "עטוף" תמיד במשפחה. אז החלטתי לפעול וללכת לבקרו למרות מזג האוויר הסוער. המדרגות, מנסה 72 עליתי את כל אותן להבין איזו דירה היא הנכונה ותוך כדי העלייה, אני שומעת רעשים. חשבתי שאלה כנראה השכנים אבל לא - אלה היו אנשים מתוך הבית שלו, ששמעו עליו והכווינו באיגוד ערים כינרת ורשות המים המתינו עד סוף הקיץ לירידת המפלס, במטרה להתחיל בביצוע שיקום המקטע שניזוק מעליית המפלס בחורף שעבר. מטרים בתוך חוף 125 מדובר על קטע של צינברי, בו ניזוקה דרך הגישה, להולכי רגל ורכבים, המחברת בין מקטעי החופים צינברי וברניקי, שלאורך כל השנים הייתה נמוכה מהרום המרבי של הכינרת.

החל שיקום מקטע דרך בחוף צינברי שהיה שקוע במים עקב עליית המפלס

צילום: עודד גרין

2459 | 04.12.20 | י״ח כסלו תשפ״א | כוכב הצפון | 18