כוכב הצפון גיליון חג ראש השנה

והלכותיו ראש השנה

באלו?! התחיל משה לפייסם: אתם נצבים היום! הרבה הכעסתם למקום, ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו". עד כאן לשונו הטהור של רש"י. שאל על כך המגיד הנודע, הגה"צ רבינו יעקב גלינסקי זצ"ל: אם כן, הרי סתירה לפנינו! מצד אחד – תוכחה, ומאידך – קיום העם... והשיב על כך על פי הפסוק והמדרש הבא: "אתם נצבים היום, כולכם לפני ה' א-לוקיכם". אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: "חיים כולכם היום (דברים ד, ד). וכותב על כך המדרש (תנחומא, נצבים, פרק א): "בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים - שמא יכול לשברם בבת אחת. ואילו נוטל אחת אחת - אפילו תינוק משברן. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין - עד שיהיו כולן אגודה אחת שנאמר (ירמיה ג): בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה', יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו, כשהן אגודים מקבלין פני שכינה...". "נמצא, שזו אכן התשובה לתוכחה. היא אכן מעוררת קטרוג השטן. אבל באה פרשת 'במדבר' ומאגדת את עם ישראל לשבטיו ומחנותיו, והמשכן מרכזם, ככתוב: 'בנוי לתלפיות' (שיר השירים ד, ד), תל, שכל פיות פונים בו (ברכות ל.). ואז 'כולך, יפה ומום אין בך', ואין לקטרוג כוח לפגוע בהם...". מעלת השלום "וכל מקום שיש שלום, אין השטן יכול לקטרג, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו" (ספר חרדים - פרק יב). וכמו שמצינו בראשית חומש "בראשית" על דור הפלגה שבקשו למרוד בהקב"ה, ואמרו: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים...", ולא השמידם הקב"ה כפי שעשה לדור המבול. ובלשונו של רש"י הקדוש (בראשית יא, ט): "וכי איזו קשה? של דור המבול, או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו. ואלו נשטפו. ואלו לא נאבדו מן העולם... אלא שדור המבול היו גזלנים, והיתה מריבה ביניהם - לכך נאבדו! ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר: 'שפה אחת ודברים אחדים'. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום".

נורא ואיום

ה ָ תּ ַ י א ִ ה, כּ ָ שּׁ ֻ ד ְ ה ק ֶ ל ֲ ע ַ ךָ תּ ְ ן וּל ֵ כ ְ "וּב ךְ! ֶ ל ֶ ינוּ מ ֵ לֹה ֱ א י הוּא ִ יּוֹם. כּ ַ ת ה ַ שּׁ ֻ ד ְ ף ק ֶ ק ֹ ה ת ֶ נּ ַ ת ְ וּנ ךָ. ֶ כוּת ְ ל ַ א מ ֵ ֹ ש ָ נּ ִ ום. וּבוֹ ת ֹ י ָ א ְ א ו ָ נוֹר יו ָ ל ָ ב ע ֵ שׁ ֵ ת ְ ךָ. ו ֶ א ְ ס ִ ד כּ ֶ ס ֶ ח ְ כּוֹן בּ ִ י ְ ו ה הוּא ָ תּ ַ י א ִ ת כּ ֶ מ ֱ ת. א ֶ מ ֱ א ֶ בּ ב ֵ כוֹת ְ ד. ו ֵ ע ָ ו ַ ע ֵ יוֹד ְ ו ַ יח ִ ן וּמוֹכ ָ יּ ַ דּ ל ָ ר כּ ֹ כּ ְ ז ִ ת ְ ה ו ֶ ר וּמוֹנ ֵ סוֹפ ְ ם ו ֵ חוֹת ְ ו ר ֶ פ ֵ ת ס ֶ ח א ַ תּ ְ פ ִ ת ְ חוֹת. ו ָ כּ ְ שׁ ִ נּ ַ ה ם ָ חוֹת ְ א ו ֵ ר ָ קּ ִ יו י ָ ל ֵ א ֵ רוֹנוֹת. וּמ ְ כ ִ זּ ַ ה דוֹל ָ ר גּ ָ שׁוֹפ ְ ם בּוֹ. וּב ָ ד ָ ל א ָ ד כּ ַ י ע. ַ מ ָ שּׁ ִ ה י ָ קּ ַ ה דּ ָ מ ָ מ ְ קוֹל דּ ְ ע, ו ַ ק ָ תּ ִ י ה ָ ד ָ ע ְ יל וּר ִ ח ְ זוּן. ו ֵ פ ָ ח ֵ ים י ִ כ ָ א ְ ל ַ וּמ ין. ִ דּ ַ ה יוֹם ה ֵ נּ ִ רוּ ה ְ אמ ֹ י ְ זוּן. ו ֵ אח ֹ י י לֹא ִ ין. כּ ִ דּ ַ רוֹם בּ ָ א מ ָ ב ְ ל צ ַ ד ע ֹ ק ְ פ ִ ל ם ָ י עוֹל ֵ א ָ ל בּ ָ כ ְ ין. ו ִ דּ ַ יךָ בּ ֶ ינ ֵ ע ְ כּוּ בּ ְ ז ִ י רוֹן. ָ י מ ֵ נ ְ ב ִ יךָ כּ ֶ נ ָ פ ְ רוּן ל ְ ב ַ ע ַ י אנוֹ ֹ יר צ ִ ב ֲ ע ַ רוֹ. מ ְ ד ֶ ה ע ֶ ת רוֹע ַ ר ָ קּ ַ ב ְ כּ ר ֹ פּ ְ ס ִ ת ְ יר ו ִ ב ֲ ע ַ ן תּ ֵ טוֹ. כּ ְ ב ִ ת שׁ ַ ח ַ תּ ךְ ֹ תּ ְ ח ַ ת ְ י. ו ָ ל ח ָ שׁ כּ ֶ פ ֶ ד נ ֹ ק ְ פ ִ ת ְ ו ת ֶ ב א ֹ תּ ְ כ ִ ת ְ ה. ו ָ יּ ִ ר ְ ל בּ ָ כ ְ ה ל ָ ב ְ צ ִ ק ם. ָ ינ ִ ר דּ ַ ז ְ גּ יוֹם ְ בוּן. וּב ֵ ת ָ כּ ִ ה י ָ נ ָ שּׁ ַ אשׁ ה ֹ ר ְ בּ רוּן. ְ ב ַ ע ַ ה י ָ מּ ַ מוּן. כּ ֵ ת ָ ח ֵ פּוּר י ִ צוֹם כּ מוּת. ָ י י ִ ה וּמ ֶ י ְ ח ִ י י ִ אוּן. מ ֵ ר ָ בּ ִ ה י ָ מּ ַ כ ְ ו י ִ צּוֹ. מ ִ ק ְ י לֹא בּ ִ צּוֹ. וּמ ִ ק ְ י בּ ִ מ י ִ ב. וּמ ֶ ר ֶ ח ַ י בּ ִ שׁ. מ ֵ א ָ י בּ ִ ם. וּמ ִ י ַ מּ ַ בּ י ִ א. מ ָ מ ָ צּ ַ י בּ ִ ב. וּמ ָ ע ָ ר ָ י בּ ִ ה. מ ָ יּ ַ ח ַ בּ ה. ָ יק ִ נ ֲ ח ַ י בּ ִ ה. מ ָ פ ֵ גּ ַ מּ ַ י בּ ִ שׁ. וּמ ַ ע ַ ר ָ בּ ה. ָ יל ִ ק ְ סּ ַ י בּ ִ וּמ י ִ ט. וּמ ֵ ק ָ שּׁ ִ י י ִ . מ ַ נוּע ָ י י ִ . וּמ ַ נוּח ָ י י ִ מ י ִ ר. מ ָ סּ ַ י ְ ת ִ י י ִ ו. וּמ ֵ ל ָ שּׁ ִ י י ִ ף. מ ֵ ר ָ טּ ִ י י ִ ל וּמ ֵ פ ָ שּׁ ִ י י ִ ר. מ ֵ שׁ ָ ע ֵ י י ִ י. וּמ ִ נ ָ ע ֵ י רוּם... ָ י ה - ָ לּ ִ פ ְ ה וּת ָ ק ָ ד ְ ה וּצ ָ שׁוּב ְ וּת ה". ָ ר ֵ ז ְ גּ ַ ה ַ ע ֹ ת ר ֶ ין א ִ יר ִ ב ֲ ע ַ מ ה ֶ שׁ ָ ךָ. ק ֶ ת ָ לּ ִ ה ְ ן תּ ֵ ךָ כּ ְ מ ִ שׁ ְ י כ ִ כּ צוֹת. ְ ר ִ ל ַ ח ֹ נ ְ ס ו ֹ ע ְ כ ִ ל

אחר הדברים והאמת אשר הועלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס, בן רבנא משולם, בן רבנא קלונימוס ולמד לו את הפיוט ההוא 'ונתנה תוקף קדושת היום', ויצו עליו לשלוח אותו ד וזכרון. ֵ בכל תפוצות הגולה להיות לו ע ויעש הגאון כן". לא בכדי נחשב פיוט זה לאחד השיאים של הרגש בתפילות הימים הנוראים. רבי אמנון זיע"א, הצליח לרכז ולהעלות באופן חד וברור, את אשר ידוע לכולנו. את אשר שגרת החיים מסתירה ומשכיחה מאיתנו. מי שמתבונן ומתרכז במשפטי הפיוט, נזכר בכל מה שאירע בעולם בשנה שחלפה, ויודע ומבין היטב שביום זה, נקבע איך תיראה השנה הבאה – לטוב ולמוטב! הוא פותח את הפיוט בקדושת היום. בגדלות הבורא. ביום הדין ועומק הדין. הוא מזכיר את הכתיבה ואת החתימה: "מי יחיה ומי ימות? מי בקיצו ומי לא בקיצו?...", עד הפרט הדק ביותר, וחותם בעצה ובתקווה: "ותשובה וצדקה ותפילה – מעבירין את רוע הגזירה". אחת העצות לזכות בדין לקראת ראש השנה, אנו קוראים בתורה את פרשת "נצבים", וזה מתקנת הגאונים, שקבעו לנו את סדר פרשיות התורה. בפירושו על התורה, כותב רש"י הקדוש על כך: "ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שב'תורת כהנים', הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד

כתיבה וחתימה טובה, שנת שלום, שנת בריאות והצלחה, שנת גאולה וישועה, לכל בית ישראל בארץ ובעולם. בברכת שנה טובה ומבורכת

נא לשמור על קדושת העמוד

83 | 2451 | 18.09.20 | כ״ט אלול תש״פ | כוכב הצפון