כוכב הצפון גיליון חג ראש השנה

הצפון דעות

לרגיעה בעיר ואת מקומו תפס פקיד בכיר ממשרד הפנים, מוני מעתוק, שנכנס לנעלי ראש עיריית טבריה והביא עמו שקט של עשייה במערכת הציבורית, כמו גם ברחוב הטברייני. שנאת החינם כמעט והופסקה ואט אט מונעים גלגלי המרכבה התקועה מזה שנים, דמותו ואישיותו של האיש מקרינה מטה על פועלו, הוא עובד כמעט ימים בשבוע לטובת העיר וגם כאשר הוא 6 נותן יומיים למשרד הפנים בירושלים, הוא עדיין חי ונושם את ענייניה. הדברים זזים אט אט, אבל זזים! מוזר, משעשע ומצחיק הוא שראש העיר המודח מתפקידו עדיין נובח ומקשקש בזנבו ללא הכרה בשידורי לייב ומנסה לעשות שידור חוזר בדיוק באותם הטריקים ובאותה השפה, אלא שהפעם יש לכך גם נופך קצת פתטי, כי היה ראוי יותר אחרי כל הנזק התדמיתי שנוצר לעיר בזכותו להרפות ולתת לה להיכנס לתהליך של הבראה. יש כאלו המרחמים עליו ויש כאלו הסולדים ממנו ויש שרואים, שומעים וצוחקים. לצערנו, הוא היה ראש עיר היחידי שנבחר עם שש מנדטים והודח בבושת פנים ע"י שלושה שופטי עליון בפרק הזמן הקצר ביותר של כהונת ראש עיר, שידעה, למיטב ידיעתי, אי פעם מדינת ישראל. אבל בצל הלא טוב יש תמיד גם את חצי הכוס המלאה, שעליה אנחנו חייבים להסתמך. הכנרת האירה לנו פנים והביאה לנו הטבריינים שמחה בלב ובנפש, ליבנו התמלא בגאווה וריאותינו נשמו לרווחה לנוכח המפלס שעלה עד הסוף. עסקי התיירות ציפו לעונה שתהיה אחת המוצלחות והגדולות בתולדות הכנרת ואם יש משהו שהציל אותם קמעה מהמשבר היה זה המפלס, הוועדה הקרואה החלה לקדם ותקציבים וכספים החלו לזרום לטובת ולרווחת התושבים: מתן שירותים פשוטים כגון איסוף זבל עלו ראשונים על הפרק והיד עוד נטויה. דייגי טבריה ראו ויראו ברכה רבה בעליית מפלס הכינרת ועונת הדייג השנה תביא להם פרנסה טובה וברכה לעמלם וזהו כבר סימן לראש ולא לזנב. ומה היה לנו בקורונה? הקורונה הגיעה כאורח לא צפוי ולא רצוי וניפצה לכולנו את הציפיות בפרצוף, את החלומות והתוכניות הורידה לטמיון, עסקים נסגרו, אנשים פוטרו מעבודתם, משפחות נכנסו לחובות, לא היה אופק, לא היה פתרון ולא ידענו מה יילד יום, היינו בבית בסגר כפוי עד ש... הבנו שאי אפשר לשבת ולמרר בבכי, צריך

חיים חליוה עורך עיתון כוכב הצפון

"שנה חלפה שנה באה אני כפיי ארימה..." הגיע הזמן שנהיה לראש ולא לזנב!

ראש השנה הוא בסימן דגים: "שנהיה לראש ולא לזנב", , off אנד on מפלס הכנרת עלה השנה ולמרות כל ה- שסיפקה הקורונה במערך העסקים והבילויים, המפלס הביא לפרנסה בשפע לדייגי הכנרת. אם זו לא ברכה, אז מה כן?

ועוזבים את העיר לטובת שכנותיה של טבריה: הגליל התחתון עמק הירדן, כפר תבור ולעיר הגדולה. אין אומר הדבר, שאנחנו צריכים לוותר על העיר, אלא רק מחדד הדבר את העובדה שאנחנו זקוקים לריענון אמיתי בתדמיתה. העסקים בירידה מתמדת, יותר ויותר שלטים של חנויות ברחובה הראשי של העיר הנושאים את המילים "למכירה" או "להשכרה" צצים להם וזה ממשיך לכלל הרחובות במרכז העיר, כך שמשבר הקורונה מאתגר את המצב יותר מתמיד. לכל אלו תוסיפו בחירה כושלת בראש עיר שהודח, שעלתה לכולנו ביוקר, ראש עיר שנבחר ברוב קולות, אך סיים מושפל ומוכה ציבורית. לכל הפחות הדחתו מהתפקיד הביאה

"שנה חלפה שנה באה אני כפיי ארימה..." אלו הן מילות השיר, אותו שרים הילדים, עוד בהיותם בגן, וכפינו השנה הזאת נשואות להיעלמותה של הקורונה, אך לא נוכל להתעלם מכך, שלא רק הקורונה אתגרה השנה, הייתה זאת אחת השנים היותר קשות, אם לא הקשה ביותר, שידעה העיר טבריה, זו הייתה שנת תש"פ. המון מהמורות, המון תקלות, המון מריבות, המון שנאת חינם, שהופצה והושרשה בחלק גדול מאתנו, מה שהוביל להתרסקות המבנה הפוליטי בעיר, אולי לטובה, אולי לא, ימים יגידו. העיר התחרדה וממשיכה בהתחרדות עוד יותר, ברגע שיפתחו השכונות החדשות בסמוך לביג כבר לא תהיה דרך חזרה וכך יותר ויותר זוגות צעירים ובודדים עזבו

17 | 2451 | 18.09.20 | כ״ט אלול תש״פ | כוכב הצפון