כוכב הצפון גיליון 2448

בקהילה עונג שבת

יוסי בן חמו

אוי לבושה

הייתי שם ביום ראשון האחרון, בשעה בגן העיר בטבריה. יחד עימי 20:00 נשים ואנשים במחאה על 70- הפגינו כ מקרה האונס באילת. לא הפגנתי. לא הצלחתי להפגין. עמדתי עם שלט, לאות הזדהות, ובעיקר התביישתי. התביישתי כי הסיסמאות המלחמתיות שצעקו המפגינות היו בגנות גברים, וכל צעקה הייתה נשמעת יותר צודקת מחברתה. כאב לי לשמוע את ההשוואות לפילגש בגבעה, את הנאום המרתק של הרבנית שרהל'ה מסינג מנהלת האולפנית, את דבריה של רונית אביב מנעמ''ת ורשת הצעירים של טבריה, אבל מעל כל הכאב – התביישתי. התביישתי כי אני גבר. כי גברים, כמוני, בשם גבריותם, עשו מעשה "גברי", כזה שיספק את יצרם. לא חשבו על חיי הנערה, לא חשבו על השלכות מעשיהם. יש להם דחפים, וצרכים, ובכלל זה מגניב לעשות את מה שרואים בסרטים, ויש הזדמנות – אז נעשה. אין מילה אחרת מלבד בושה. דווקא בימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, בהן מידת הבושה חוזרת על עצמה שוב ושוב באמירת הסליחות והתחנונים בפני ריבונו של עולם על מעשינו במהלך השנה

– דווקא בזמן זה הרגשתי בושה מסוג אחר. לא בושה שתוביל לחזרה בתשובה והרהור במעשי חטא, אלא בושה שמובילה לחוסר אונים. המוח רוצה לומר ולזעוק: "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו", אבל הוא לא מסוגל המוח הזה. הוא לא מסוגל להכיל מעשה חסר היגיון, חסר בושה. אוי לכלימה ומבושה אחת לחברתה: השבוע דווח כי ילד , חולה קורונה השוהה במלונית קורונה 7 בן במלון "קרלטון" נהריה, הותקף ע''י נער בן, הנמצא אף הוא במלונית, באלימות קשה 17 7- והובהל לבית חולים עקב כך. הילד בן ה מאובחן על הספקטרום, כלומר הוא מתחנך במסגרות חינוך מיוחד, והוא חווה בחייו קושי התפתחותי ברמה כזו או אחרת. לפני קצת יותר מחודש חברה טובה, אשת

חינוך, שהתה במלונית הקורונה המדוברת. היא ביקשה שנעביר ציוד להפעלה לילדים רבים הנמצאים שם חסרי מעש. פניתי לחברה מימי הצבא, תושבת נהריה ואשת חסד עצומה, ענבל מדמון שמה, והיא בעזרת קשריה האדיבים העבירה ציוד לחברה המשותפת וכך נהנו הילדים השוהים במלונית מהמשחקים שנתרמו לטובתם. ראשית – על מעשה החסד של אשת החינוך ואשת החסד – צריך להוריד את הכובע. לא פשוט להתמודד עם הנגיף ולהחלים ממנו, ובמקביל לדאוג לסביבה ולילדים הנמצאים שם. אך, כמה כואב לראות את הדיווח שמותקף באלימות ע''י נער 7 על ילד בן שנים(!!). איפה החמלה? 10 שגדול ממנו ב איפה הסולידריות? אתם נמצאים "באותה סירה", מתמודדים עם אותו נגיף, היכן שיקול הדעת? היכן הרגישות כלפי ילד על הספקטרום? אוי לבושה, אוי לכלימה. בשיא עונת הקיץ, עם שמים סגורים וחופי כינרת מלאים בעשרות אלפי נופשים, יזמו יו"ר רשות הכינרת מוטי דותן ומנכ"ל רשות הכינרת צביקה סלוצקי, פגישה עם מנכ"ל המשרד לקידום קהילתי חגי רזניק ועם דני שחר ראש הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול ויתר אנשי המשרד, להצגת הישגי פרויקט "כינרת בטוחה", שהינו חלק מהתכנית הממשלתית "עיר ללא אלימות", המנוהלת במשרד לקידום קהילתי ברשות השרה אורלי לוי. בפני מנכ"ל המשרד לקידום קהילתי חגי רזניק, הוצג פרויקט "כינרת בטוחה" שהינו פרויקט משותף של המשרד לביטחון פנים , איגוד ערים כינרת, המועצות האזוריות גולן ועמק הירדן כמו גם עירית טבריה ובשיתוף משטרת ישראל. הפרויקט עבר עתה לאחריות המשרד לקידום קהילתי.

הצלחת פרויקט "כינרת בטוחה" ברשות הכינרת כחלק מהתכנית הממשלתית "עיר ללא אלימות" הוצגה בפני מנכ"ל המשרד לקידום קהילתי

צביקה סלוצקי, מוטי דותן, חגי רזניק

2448 | 28.08.20 | ח׳ אלול תש״פ | כוכב הצפון | 28