כוכב הצפון גיליון 2444

הספורט חדשות

אל תסגרו לנו את הכדורגל המאבק על הפרנסה

יוסי בן חמו , כבר לא ילד. עבר 30 , שלומי מראד תחנות רבות, והקריירה עשירה ברגעים יפים, שהגיעו מהכישרון לכדורגל שיש לו ברגליים. החל את דרכו בטבריה ובגיל נוער הגיע להפועל כפר סבא. כבר בתחילת הדרך, נפצע ונאלץ להיעדר שנה וחצי מהמגרשים. לאחר ההחלמה – שיחק בקבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא, אז בליגה הלאומית. בסיום אותה עונה, שב למקורות, ושיחק שנתיים בטבריה. בתקופה זו צבר ביטחון רב ושיקם עצמו לקראת העתיד. מטבריה עבר שלומי לאסי גלבוע, ומשם לבמה של הגדולים חתם מראד על חוזה בעירוני 25 – בגיל רמת השרון מליגת העל. ברמת השרון המזל לא האיר לו פנים, כאשר נפצע והחמיץ חצי עונה בליגת העל. שוב נאלץ מראד לשקם עצמו, וחזר לשחק בליגה א'. מהראיון עם שלומי עולים שני סיפורים מטרידים. סיפור שכל אוהד כדורגל מכיר, חלקם מכירים סיפור שלם וחלקם רק רסיסי שמועות, ובכל זאת - זה סיפור מטריד. סיפור על אנשים, שאת חלקם אנחנו מעריצים ואוהדים, וכולם הם חלק מהחוויה האדירה והמרגשת שנקראת - כדורגל. אותם אנשים, שחקני ליגה א' ושחקני שאר הליגות הנמוכות חיים בתחום אפור: באופן פרדוקסלי הם נחשבים מצד אחד לאנשים בעלי מקצוע שכל אחד רוצה להיות חלק ממנו, מקצוע שיש בו אבק כוכבים, ומצד שני המציאות כל כך רחוקה משם: יש שחקנים שמשתכרים סכומים נאים, ויש שפחות, אך מעל הכל בולט ענין התנאים הסוציאליים. ישראל, היא מדינת חוק, כל מעסיק מחויב להפריש לעובדיו סכום כסף מסוים, בהתאם למשכורתו. הפרשים אלו נקראים תנאים סוציאליים המגיעים לעובד. בליגות הנמוכות טרם שמעו על החוק: מחצית מקבוצות ליגה א' במחוז צפון לא משלמות תנאים אלו, וגם תשלומי המשכורות נפגעים. הסיפור השני שמטריד הוא סיפור כלל עולמי: הקורונה. משבר הקורונה פגע באוכלוסיות רבות,

ובעלי מקצוע מגוונים. ממדריך התיירות עד השף במסעדה, מנהג המונית עד מוכר הפלאפל, ובדרך, לא פסח הנגיף ו"דאג" לפגוע גם בענף הכדורגל. עקב כך, הקהל לא מורשה להגיע למשחקים, ע''פ הנחיות משרד הבריאות. נוסף על כך, כשהחלו לפתח מתווה, הכולל פיצויים לקבוצות והכנות לעונת

צילום: עודד חסין

משפחות, והיכן כל הצוותים המקצועיים והמנהלתיים המלווים את הליגות. אנחנו לא "חובבנים". אנחנו רוצים שיכירו בנו כליגה מקצוענית לכל דבר. שחקן שמתאמן ימים בשבוע, ובנוסף יש לו משחק באותו 4 שבוע - זה לא מקצוענות?! זה לא מקום שממנו מגיע להתפרנס? מי מוביל את המאבק? שחקנים 300 אין מישהו שמוביל. יש מעל רק מליגה א' (משני המחוזות) שהתאגדו והתאחדו כדי לדרוש את הדברים האלה בצורה ברורה ומפורשת - מגיע לנו להתפרנס! מן הסתם שיהיו נציגים מכל ליגה, ומנהל למאבק, נציג חיצוני, שיסייע לנו לרכז את כל המאבק. ההתאחדות לכדורגל חייבת להרים את הכפפה ולהבין שיש פה שחקנים מקצועיים. כישרונות ברוכים שמשחקים כדורגל, חיים ונושמים מכדורגל וגם מתפרנסים ממנו. אי אפשר להשבית אותנו. בנוסף, כעובדים, אנו מצפים שההסתדרות תירתם למאבק על זכויותינו. יש פה הפרה בוטה של חוק הזכויות הסוציאליות לעובד, שנמשכת שנים רבות, וכל שנה מתעצמת ביתר שאת – ואיש מהגופים שנועדו להגן עלינו, לא פוצה פה. כשאתה אומר בלי משכורת למה אתה מתכוון? מחודש מרץ הוציאו את כולנו לחל''ת. אנשים שרגילים להישען על השכר של הכדורגל, שמשלמים ממנו חשבונות לבית, משכנתא והלוואות, מוצאים עצמם בפני 50- שוקת שבורה כאשר הם מקבלים רק משכרם והיתר לא קיים. 60%

– התקבלה הנחיה 2020/2021 המשחקים הזויה: הליגות ה"חובבניות" לא ייפתחו כל עוד משבר הקורונה נמשך. שלומי, מאיפה מתחילים? מתסכל, אבל אנחנו עם הפנים למאבק. ניאבק על זכויותינו וההכרה בקיומנו. לא ניתן לטייטל, שמגדיר אותנו כליגות 300- "חובבניות" להרוס פרנסה ליותר מ משפחות לפחות. אתה אומר פרנסה. אפשר להתפרנס בליגה א'? בוודאי. אגלה לך סוד קטן: בליגה א', במחוז הצפוני והדרומי, השכר גבוה יותר מאשר בליגה הלאומית. הליגות הנמוכות, הן כר פורה גם לפיתוח שחקנים, ולא מעט כוכבים בשנים האחרונות הגיעו מהליגות האלה ועכשיו משחקים ברמות הגבוהות ביותר, דוגמת יובל אשכנזי, שלום אדרי ורוסלן ברסקי. גם אני ברמה האישית עשיתי קפיצת מדרגה מאסי גלבוע בליגה א' היישר לעירוני רמת השרון, אז בליגת העל. מה תכלית המאבק? מה רוצים להשיג? אנחנו נאבקים על העבר ההווה והעתיד: במרץ הורידו לנו שאלטר על הליגה, הפסיקו הכל באמצע והוציאו את כולנו לחל''ת (למי שמשלמים לו תלוש. יש שחקנים בלי תלוש שלא זכאים לכלום). לעומת זאת, לאחר מתווה מסוים את ליגת העל והליגה הלאומית כן החזירו. אנחנו נאבק לחזור. לא ייתכן שבגלל טייטל חסר משמעות יושבתו 300 ליגות שמפרנסות בצורה ישירה מעל

2444 | 31.07.20 | י׳ אב תש״פ | כוכב הצפון | 28