כוכב הצפון גיליון 2442

דברי פרידה מידיד נפשי, ז"ל משה שטרית

בתורתנו הקדושה נאמר: "אחרי מות קדושים אמור", בבחינת כל אדם שהלך לעולמו, שומה עלינו להספידו בדברי שבח והלל על מעשיו בחייו. לא בשל כך באתי לכתוב מילותיי, לפרידה ממך משה היקר. אני כותב מילותיי אלו, מתוך האמת העולה מתוכי, מתוך היכרותי אותך ומתוך הצער שאינו מרפה ממני, על העובדה כי לא יכולתי לומר לך את כל דבריי עוד בחייך.

זכיתי להכיר ולהוקיר אותך, בשיחות נפש רבות שהיו בינינו: בבית בטבריה, בביתי בשדרות, על סיפונה של אוניית נופש, בטרקליני בתי מלון וברחובותיהם של ערים שונות, בעת טיולים משותפים בארץ ובחו"ל. נולדת טברייני גאה, נצר למשפחת רבנים, אוחז בידך מטענים של יידע, מסורת והגות, לא הלכת רכיל, לשון הרע לא הייתה מנת חלקך, היו בך ניצוצות של קבלת ייסורים בהכנעה מחד ושמחת חיים מאידך. למדתי ממך שיעור לחיים, על משמעות המילה אופטימי. ציפיתי למפגשים אתך בחרדת קודש, ישבתי מולך כתלמיד לפני רבו, שוחחנו על משמעות החיים, על אמונה ודרך קבלתה, על מדע וקדמה ועל סתם הבלי עולם. תמיד היה לך משפט שסיכם את הנושא, תמיד הבאת דברים בשם אומרם, דברים שהיה בהם יותר מקורטוב של חוכמה, חוכמה שאינה נרכשת על ספסלי האוניברסיטאות, היא נלמדת ישירות מהחיים ומהתלאות שהם מזמנים לנו ומעצם היותך איש ספר, הקורא ולומד בצמא כל רסיס של מידע. הייתה גלומה בך מצד אחד חוכמה הנשאבת מהספר ומצד שני חוכמה הנלמדת ממהלך החיים עצמם. לקחת אותי בגאווה להראות לי את שכונת ילדותך בטבריה, סיפרת לי על תקופת שחרורה של טבריה, בכל פעם שדיברת על טבריה, ברקו עיניך מאהבה וגאווה לעיר ולדברי ימיה, לאנשים שהיו ואינם, לניחוחות ולמראות שהיו בה מימי תקומתה ועד היום. חלקתי עמך כצופה מן הצד את מסכת הייסורים שעברת, כאבים וייסורים אותם נשאת בדממה. וככל שהתעצם כאבך וככל שרבו ייסוריך כך גבר בך יצר החיים, ובעידודה של גלילה וילדיך המסורים שיבדלו לחיים ארוכים, המשכת לחיות ולגמוע פיסות חיים, על אפה ועל חמתה של המחלה הארורה, שהייתה למרבה הצער חלק מחייך. היית אב גאה לילדיך, הם היו בעבורך המקור הראש והראשון לשמחת חייך, נהגת לספר בגאווה על פועלם ועל מידותיהם הערכיות והמוסריות, אותם ללא ספק הנחלת להם בשפע. היית סב גאה לנכדיך ונכדותיך, עליהם הרעפת אהבה על פי דרכך המיוחדת והאופיינית רק לך. התרגשתי עד מאוד מהטיפול המסור אותו העניקה לך גלילה אשתך שתיבדל לחיים ארוכים, ליוותה ושימחה ובכל משה היקר! רגע תבעה ממך להמשיך בחיים כאילו אין מחלה ולטפל במחלה כאילו רק היא קיימת. התרגשתי מהמעטפת האוהבת אותה העניקו לך ילדיך שיבדלו לחיים ארוכים, אשר לא הירפו, תמכו וחיבקו ואף הם בדרכם ביקשו להצניע את השפעתה הארורה של המחלה שפקדה אותך, תוך שהם הופכים את השמחה, למוטיב המרכזי בחייך. משה היקר! את מילותיי אלה לא יכולתי לשאת באוזנך בעודך בין החיים, אך גם בחייך ידעת עד כמה אני מוקיר ומעריך אותך ועד כמה כל רגע במחיצתך היה בעבורי רגע של התרוממות נפש. לא יכולתי לומר אותן מעל קברך הפתוח, כי דבר מותך נודע לי רק לאחר סיום השבעה. יהיו מילותיי אלה חרוטות על הנייר למען יידעו: רעייתך, ילדיך, ונכדיך שיבדלו לחיים ארוכים, כי סבם ואביהם היה איש משכמו ומעלה, איש ערכי ומוסרי, איש משפחה למופת, איש שידע לאהוב את החיים גם כאשר ייסוריו היו קשים מנשוא, איש חכם וגיבור של ממש. משפחת שטרית היקרה! גלילה, דודי, יפעת ועומרי היקרים, אתם איבדתם אב ובעל יקר מאין כמוהו, לי אבד אדם יקר, שהיה בעבורי: ידיד אמת, מצפן ערכי ומוסרי, איש שיח מרתק, אדם שהוכיח בחייו כי אין בכוחם של ייסורים, להכריע את אהבת החיים. אין במילים כדי לנחם, יש בהם כדי להנציח איש בעל מידות, אשר לא במהרה ישתכח מלב אוהביו ומוקיריו. איתכם בכאבכם על האובדן, שהוא גם אובדן וצער גדול בעבורי.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין". יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

מוקיר ומעריך ד״ר דוד בוסקילה

35 | 2442 | 17.07.20 | כ״ה תמוז תש״פ | כוכב הצפון