כוכב הצפון גיליון 2429

הצפון חדשות

משפחת גולני

את החלק השני של הראיון עשינו עם דור העתיד, טוראי רום בן חמו, שהתגייס באוגוסט האחרון. רום בוגר התיכון האזורי "כדורי", ילד טוב יבנאל, רגע אחרי סיום מסע הכומתה. מאיפה נובעת הבחירה ללכת ל"גולני"? אבא דחף בעניין או שזה רצון שלך? האהבה לגולני התחילה מגיל קטן מאוד. מאז שאני זוכר את עצמי אבא שלי היה בגולני. כל הזמן הייתי שומע את אבא מדבר על גולני, התחלתי להתעניין בחטיבה, הבנתי שאני רוצה להיות לוחם שם, וזה היה מובן לכולנו שגם אני אהיה בגולני. בסיום מסע הכומתה – ברור לך שאבא מעניק לך את הכומתה שלו או שהופתעת? לא הייתי בטוח שאבא יגיע לטקס בגלל כל הבלאגן סביב הקורונה, אבל ההרגשה הפנימית אמרה שהוא יעניק לי יש תחושה מיוחדת לקבל את הכומתה של אבא? ללכת עם הכומתה של אבא זו גאווה איך זה להיות לוחם בגולני בימינו? בחוץ מספרים על הרבה פינוקים ופחות עבודה קשה אין ממש פינוקים, המשמעת קשה ויש הרבה הגבלות, הרבה עבודה, הרבה קשיים פיזיים ומנטליים ואין הרבה רגעים לנוח אבל בסופו של דבר זו חוויה לכל החיים מה השאיפות בצבא? יש כבר חלומות על הסוף – להמשיך בקבע כמו אבא או ללכת לאזרחות? בטווח הקרוב אני רוצה להגיע לגדוד, משם לצאת לקורס מ''כים ולראות מה יהיה בעתיד. כמה מהחברים שלך התגייסו לקרבי? רוב החברים שלי התגייסו לקרבי

רנ''ג משה בן חמו, טברייני במקור ויבנאלי בהווה, חלם על הרגע הזה שיום יבוא והוא יזכה לחבוש לראשו של בנו רום את הכומתה שלו, החומה של "גולני". בשבוע שעבר החלום התממש כאשר רום סיים של גולני. ישבנו עימם לראיון שכל כולו גולני. 13 טירונות ושובץ לגדוד

מסע כומתה - ברור לך שאתה מסיים איתו את המסע? שאתה מעניק לו את הכומתה? לי אישית היה ברור ואמרתי שאעשה הכל כדי לסיים איתו את המסע ולהעניק לו את הכומתה שלי בהמון גאווה קיים נוהל כזה בין אבות משרתים לבנים מסיימי טירונות מאותו חיל שהכומתה עוברת מאב לבן? יש מסורת בחטיבה שראיתי אצל לא מעט חברים ופה הגאווה הגדולה - להשתייך למסורת כמה הילדים בבית, ורום עצמו, חוו את "גולני" ממך? איפה זה פגש אותם במהלך חייהם? כמה הבאת את "גולני" הביתה? הילדים חוו המון את גולני ממני. כל היום מכניסים את הצבא בכלל ואת גולני בפרט בכל מיני סיטואציות כשהמשפחה נפגשת בשבתות ובעוד כינוסים. גם הבכורה ליאור שמשוחררת כבר שנה רצתה להגיע לגולני, אך לא יצא, והיא שרתה בביסל"ח כמאבחנת מדעי התנהגות שם פגשה את לוחמי גולני. בכל פעם שהגיעה לגדודי גולני במסגרת התפקיד הייתה מתרגשת מחדש. אחרי קריירה צבאית ענפה – מה היית ממליץ לרום בסיום השירות: לצאת לאזרחות או להמשיך בקבע? אני אישית אמליץ לרום להמשיך בקבע ולצאת לקצונה להמשיך את המסורת ולחנך דור חדש בחטיבת גולני.

לאחר שירות סדיר השתחרר לשנה, עשה מילואים והתאהב במתן מענה לחיילים. של 82 התגייס לקבע בגדוד 1.1.1997- ב השייכת לחיל השריון, שם שירת 7 חטיבה עבר 2007 שנים. ב 10 כנגד מטבח במשך של גולני שם שירת כנגד מטבח, 13 לגדוד 12 מונה לרס''ר המטבח של גדוד 2013 וב בגולני. נראה כי משה זה "גולני" ו"גולני" זה משה. בכל מקום תשמע אותו מדבר בגאווה על החטיבה בעלת המורשת. כשהילד בא ואומר שהוא רוצה "גולני" זה בא ממך או ממנו? כלומר יש איזו שהיא מורשת בבית ל"גולני"? חיידק שהדבקת בו את הבית? אני חושב שזה הרבה מהבית, אבל גם ממנו החיידק קיים: כל היום מדברים בבית על גולני מביאים את העבודה הביתה מתוך דאגה לחיילים ועל שולחן השבת מדברים הרבה על גולני. איך אתה מרגיש כשמגיע הבן שלך בשר מבשרך ומבקש ללכת ל"גולני"? יש גאווה? יש חששות? יש גאווה עצומה שמלווה בחששות אבל הגאווה גוברת על כל החששות יש התרגשות מסוימת ששניכם עונדים את אותו תג? ההתרגשות היא מאוד גדולה: אני ורום וגם החברה שלו סתיו עונדים את אותו תג ומרגישים את אותה שייכות לאותה משפחה - משפחת גולני

2429 | 27.03.20 | ב׳ ניסן תש״פ | כוכב הצפון | 22