כוכב הצפון גיליון 2418

בריאות מדור

של תינוקם, הנרי, עוזבים תומס ופּולין ברייט עם שלוש בנותיהם את העיירה קווייקרטאון לטובת העיר הגדולה פילדלפיה. כל אחת מבנות המשפחה מנסה למצוא אחיזה בחיי העיר החדשים; בספרייה העירונית, בעבודות הבית או בחברתם של צ'רלי וג'יימי מהבית ממול. אך מהר מאוד מתברר להן שההתמודדויות הקשות באמת עוד לפניהן: מלחמת העולם הראשונה בשיאה, וגברים נוספים, ובהם תומס וג'יימי, מגויסים לשירות צבאי. האם יוכלו הבחורים לשוב בשלום ממלחמה עולמית שמתרחשת ביבשת רחוקה? וגם אם ישובו, האם יחזרו להיות מי שהיו? כאילו לא די בכך, בעולם כולו וגם בפילדלפיה מתפשטת במהירות מגפת "השפעת הספרדית". כאשר נשים מהכנסייה מציעות לפולין להביא צנצנות מרק לאנשים חולים בדרום העיר, מגי, הבת האמצעית, משכנעת אותה לאפשר לה להתלוות אליה. אף אחת מהן לא יודעת שמה שמגי תמצא שם, ושהחלטה שתקבל בשבריר של רגע, ישפיעו עליהן ועל אנשים נוספים למשך שנים רבות. (מאנגלית: דורית בריל-פולק, הוצאת מודן, עמודים) 438

אוכלים נבון ושומריםמשקל

אכילה רגשית ואכילה נבונה אחות מוסמכת ציפי ליבנה,

קמח, שמן ומלח. מאכלים אלו משנים מצב רוח, לטוב וגם לרע. בהתחלה זה טוב, אחר כך זה רע. כשאוכלים אותם הם גורמים לנו לרצות עוד. הם גורמים לנו לאכול יותר ממה שהתכוונו – במיוחד כשאוכלים כדי להתנחם או לשפר את ההרגשה. מה כן עוזר? להתקשר לחבר/ה, ללכת לטייל ולעשות מדיטציה, ואפילו סתם לנשום עמוק. אלו צעדים שבאמת עוזרים ומשפרים את ההרגשה. הוכח מחקרית שמעשה של חסד למישהו אחר תורם לרווחה הפנימית ומשפרת מצב הרוח. יש כאלו שתפילה עוזרת להם, ואפשר גם לכתוב – לדוגמה בלוג לעיתון שעוזר לאחרים לאכול בתבונה. כל אלו יעילים ובריאים יותר מפרוסת עוגה או חלה שנשארה משבת. ציפי ליבנה, אחות, מומחית לגמילה מסוכר ויוצרת "שיטת היעד". עורכת תכנית "משקל בריא וראש חופשי" לקבוצות, לזוגות ובליווי אישי.

אתמול הסתיימה סדנה נוספת בהצלחה רבה, ואני לא יודעת בדיוק את הסיבה, אבל בסיום כל מחזור אני מרגישה מועקה. משהו נגמר, תם ונשלם, וגם כנראה הפרידה מקבוצה של אנשים מדהימים ואמיצים שעברו יחד תהליך משמעותי. כאשר אני חווה אי-נוחות רגשית האוטומט הוא לפנות לאוכל. לפני שעשיתי שינוי בקשר שלי עם האוכל, כשהייתי עצובה המחשבה הראשונה תמיד הייתה ללכת לאכול. הרי האוכל מנחם, הוא מרגיע, ויש הקלה. קוראים יקרים, בואו נודה על האמת. ההקלה הזאת רגעית ביותר ואחרי ההרגעה באה הבאסה שעוד יותר גדולה מההקלה. הרי האוכל לא פותר את הבעיה ולעיתים קרובות מרגישים אחר כך רגשי אשמה, או הרגשה פיזית לא טובה בגלל אכילה מיותרת. כשאוכלים בגלל בעיות, גם אם הסיבה מוצדקת, התוצאה הסופית היא שבעיה אחת הופכת לשתיים - הבעיה המקורית והבעיה של אכילה מיותרת ומזיקה. לרוב, כשאוכלים כדי להתנחם לא ממלאים את הצלחת בחסה. ממלאים אותה במאכלים "היפר- טעימים" או מה שאני מכנה מאכלי מב"מ (מתוקים, בצקים ומעובדים) שהם עתירי סוכר,

וחפשו אותי בקרו באתר שלי

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך