כוכב הצפון גיליון 2414 13.12.19

חוויותהורותחינוכיות

"אני הולך להתקשר לאמא", אני עונה לו בשקט. "אתה לא מתבייש?!" הוא עושה את עצמו מזועזע, "אמא שלי מתה. ככה לצחוק על זה? אתה מורה אתה?" "לא לאמא שלך", אני עונה, עדיין בשקט. "אני מתקשר לאמא שלי". דממה. לראשונה מאז התחיל השיעור אני רואה בלבול בעיניים של שמואל. המגרש הזה לא מוכר לו. הוא מנסה ללעוג לי: "מה קרה? אתה רוצה לבכות לה שתלמיד שלך העליב אותך בכיתה". "לא", אני עונה, "רק רוצה לספר לה מה סיפרת כאן לכל הכיתה. לשאול אותה אם זה נכון. הנה, הטלפון על וידאו, ככה היא תוכל לראות בדיוק מי זה התלמיד שדיבר עליה". "מה? תנתק! אסור לך לצלם אותי בוידאו!" הוא צועק מבוהל. "למה לא?" אני מחייך אליו, "אחרי מה שסיפרת פה על אמא שלי, אני חושב שלכל הפחות יש לה את הזכות לראות מי זה שמטנף עליה ככה מול כל הכיתה. אולי אפילו תספר לה איזה סיפור או שניים בפנים. למה לא?" בערב אמא מתקשרת. - מה נשמע מתוקי? - בסדר, הכל טוב. - חיפשת אותי הבוקר? - כן, לא משהו דחוף. הייתי צריך עזרה במשהו, אבל הסתדרתי. - טוב, יופי. איך בבית הספר? - שגרתי, את יודעת. מה כבר יכול להיות?

מורים פגומים

"אמא שלך כלבה!" צוד בדיחי

קם על צד שמאל. מתחילת השיעור הוא הפריע, הציק לאחרים, שם מוזיקה בפלאפון בקול רם. באיזשהו שלב נגמרה לי הסבלנות והחרמתי לו את הסלולרי. עכשיו הוא עומד מולי, ומנסה את הפרובוקציה הכי פשוטה בספר. הוא אומר על אמא שלי דברים שאני לא מעיז להעלות על הנייר, ומקפיד תמיד להשתמש בשם הפרטי שלה. כולם מחכים. הפרש שלו מאיים לי על המלכה. עכשיו תורי. צריך לקבל החלטה והזמן לא לטובתי. אני חוזר בראש למכללה. מה לימדו אותי שם? בטוח נתנו לי כלים להתמודד עם סיטואציה כזו, לא? הטקסונומיה של בלום? לא רואה איך זה עוזר לי פה. משוואות דיפרנציאליות? פחות. מה כן, לעזאזל? לנגד עיני עולה דמותו של המרצה הנערץ שלי לפסיכולוגיה. "אל תרד לרמה שלו. אתה לא יכול לנצח במגרש שלו, וגם לא צריך. קח אותו למגרש שלך. אתה המבוגר". אני מוציא את הטלפון מהכיס. שמואל צוחק: למי אתה הולך להתקשר? לדינה המחנכת? לרויטל המנהלת? שיבואו. הן לא מזיזות לי. "לא", אני עונה לו. "אני הולך להתקשר הביתה". "פחחחחחחחח" הוא צוחק מול כל הכיתה. "אבא שלי לא מזיז לי". מצרר במרחב צומת גולני. יחד עם זאת תורגלו גם היבטים של חוסן קהילתי ויישובי דוגמת ניהול ביקושים של רשת החשמל והמים אשר משמעותם ניתוקים ארוכי טווח של משאבים חיוניים אלו. התרגיל החל בשעות הבוקר וארך כחצי יום ובסיומו נערך תחקיר של כלל המכלולים המופעלים בחירום. בסיכום התרגיל ציין ראש המועצה ניצן פלג כי "הייתה היענות מלאה לתרגיל, מנהלי המחלקות והעובדים שהשתתפו הפגינו רצינות רבה והתמקדו כל כולם

שמואל עומד מולי באמצע הכיתה. כולם בשקט. מחכים לראות איך אני אגיב. אני מחכה שניה כדי לא לפעול מתוך פזיזות. עם כל הכבוד, אני לא בטוח שהמערכת תגלה הבנה אם אני אזרוק לו כיסא בראש. כדאי לחשוב על פיתרון אחר. שמואל מנצל את השקט וממשיך, הפעם פונה אל הכיתה. מתעלם מקיומי. הוא נוקב בשם הפרטי של אמא שלי (מאיפה הוא יודע אותו לעזאזל?) ומתחיל לספר סיפורי זוועה, מחכה שאאבד את השלווה שלי. טוב, אני אומר לעצמי. הנה מבחן. נראה .100 אותך מוציא בו הזהירו אותי ממנו, זה נכון. אמא של שמואל נפטרה, הוא גר עם אבא, ומערכת היחסים שלהם לא מי יודע מה, בלשון המעטה. כלומר אין אדם שיכול באמת להשתלט עליו. בית הספר מחזיק אותו בעיקר מתוך רחמים. אם לא אצלנו - זה במוסד לעבריינים, ומשם זה באמת מסלול בכיוון אחד. אם תהיה אליו נחמד הוא בדרך כלל יחזיר, אבל אם תנסה לפעול מולו בצורה משמעתית, אין שום דבר שבאמת יכול להזיז לו. לפחות לא משהו שארסנל המערכת מכיל. לקחתי את הדברים לתשומת ליבי. ניסיתי להיות נחמד, לפנות אליו יפה. במשך חודש וחצי זה עבד טוב, אבל היום שמואל

תרגיל מנהלות בגליל התחתון

ביום שלישי האחרון התקיים במועצה האזורית הגליל התחתון תרגיל מנהלות המדמה מצב חירום במרחב. התרגיל התקיים בשיתוף פיקוד העורף, רשות החירום הלאומית, נציגי משרד החינוך ונציגים ממשרדי ממשלה נוספים. במהלך האירוע תורגלו מספר תרחישי פגיעה וביניהם נפילות טילים ביישובים מצפה נטופה ושדמות דבורה אשר אליהם הונגשו צוותים רלוונטים מן המועצה, ובנוסף תרחיש נפילה של חימוש ומיקוש

בתרגיל מתוך הבנה עמוקה שעלינו כמועצה להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי בכל רגע נתון".

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך