כוכב הצפון גיליון 2413 6.12.19

אור בקהילה

השונים שפעם כולם היו כאן אך רבים מהם עברו לנצרת ועפולה. וכל כך הרבה חברות גדולות שהדירו רגליהן מטבריה. פעם טבריה הייתה תחנת מעבר לכל האוטובוסים שבאו מהצפון והגליל העליון. כאן עשו הפסקה. מסה של אנשים ירדה מידי יום מהאוטובוסים מעניקה פרנסה טובה לעסקים רבים שפרחו סביב התחנה המרכזית. בזק עזבו את טבריה,קצין העיר .ובתכנון העתידי גם לשכת 2 מת"ש ור"מ גיוס, וכעת התבשרנו שגם חברת חשמל עומדת לעזוב את העיר. טבריה עיר בירת הצפון בעברה הפכה לנטושה. מופקרת לטובת עפולה. שצומחת ומתרחבת תוך כדי שהיא מותירה אותנו הרחק מאחור. ברגע שטבריה הפסיקה להיות אבן שואבת לתושבי הסביבה במתן שירותים, המסות נעלמו. העיר שכלכלתה נשענת בעיקר על עסקים קטנים ובינוניים לא עומדת בהעלמות כוח הקנייה הכה חשוב הזה. ועל כן אנו רואים ברחבי העיר כל כך הרבה עסקים סגורים ועומדים להשכרה. היו לי ציפיות רבות מהרכבת שהייתה אמורה להגיע לכאן. ראיתי בכך שביב של תקווה. טבריה תהפוך לנגישה כך חשבתי. בני טבריה המצוינים יוכלו להישאר כאן בעיר ולנסוע ברכבת לעבוד בערים אחרות. אולי גם חברות גדולות יתעניינו בנו שוב. ונחזור להיות אטרקטיביים. 7- אך לצערי בהינף יד נדחתה התוכנית ב שנים תמימות ואתם תושבי טבריה אפילו לא פציתם פה. אילו ציפיות יש לכם טבריינים? שהמזרקה תחזור להוריק מים בגן העיר וקשישים יאכילו יונים וישחקו שש בש? שהפיראט בטיילת יחזור לעבוד? שיהיה קשה לעבור ברחוב הגליל מעומס האנשים ונעמוד בתור לענבי לקנות פלאפל ובזמן הזה נרכל ונאכל קציצה?!...נדמה היה שהציפיות בשנה וחצי האחרונות מסתכמות באפשרות לשתות בירה בשישי בערב. צמצמו לנו את השאיפות והחלומות לכוס בירה. אנחנו רוצים לראות את טבריה גדולה שוב זו השאיפה האמיתית שלנו. ומעיר גוססת שלקחו ממנה את כל הכלים בכדי להבריא לא נוכל להשתקם בעזרת פלסטרים או מהפנינג יזום פעם בכמה זמן. חזון הימים לא יגיע מאדם שמוציא ימי מחלה בכדי להתחמק מלהתמודד עם אחריות ועם המציאות הקיימת. קרן אור ויס שבת שלום.

ציפיות ומציאות קרן אור ויס

השוקקים שפעם היו פה ונדמה כי נעלמו פתאום ביום בהיר אחד. טבריה שלנו נקראה בירת הצפון. עיר תיירות חשובה אך גם עיר גדולה שמעניקה שירותים לכלל התושבים החיים באזור. מלבד קניות, תושבי סובב כנרת, עמק הירדן ורמת הגולן הגיעו לכאן בכדי לקבל שירות ממוסדות הממשלה

למה אתם מתגעגעים בטבריה? בטוחה שאם אפנה לטבריינים שונים אקבל תשובות דיי דומות. יש לכולנו זיכרון קולקטיבי שאנו חוזרים אליו בערגה. ממחזרים אותו שוב ושוב בתמונות ישנות, בפרצי נוסטלגיה. המזרקה בגן העיר, תנועת האנשים הבלתי פוסקת, מקומות הבילוי, החברותא, החיים

לא לאלימות ולאילמות

רק כאשר זהבית שיתפה לא התביישה לא חשבה "מה יגידו" רק כאשר אזרה אומץ וגילתה תושייה כאשר פנתה לחברה שסללה לה את הדרך לעזרה מקצועית שקיימת ורק צריך לרצות ולבקש! זהבית היא כיום יו"ר קידום מעמד האישה בויצו רמת גן , פעילה חברתית, ולמרות שהיא במקום אחר היום ,היא לא שוכחת את הסטירה הראשונה, יומיים אחרי החתונה, לא בגלל הכאב הפיזי אלא בעיקר בגלל העלבון וההשפלה. הסטירה אינה נורת אזהרה אלא אות יציאה! יציאה ממערכת יחסים לא בריאה. כאימהות אנו מנסות בכל כוחנו להישאר במסגרת המשפחתית עבור ילדנו וזו טעות זהבית הדגישה שהזרז לעזוב היה טובת הילדים כי היד המכה הגיעה גם אליהם. ואת זה אי אפשר לשאת! בסופו של המפגש בתה נטע שיתפה אותנו בזוית נוספת ,מה חשים הילדים וכיצד הפכה אימא שלה למודל הערצה עבורה ,ממנה למדה מהי אישה עצמאית חזקה עם בטחון עצמי ומהי זוגיות טובה ובריאה. הייתה זו הרצאה מעצימה וחשובה, עם מסר חשוב לחיים.

יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים צוין במועדון ויצו טבריה בהרצאה מרתקת ועוצמתית מפי הגב' זהבית גרוסמן. בערב זה נחשפנו לאישה מיוחדת במינה בעלת כוחות נפש ,העומדת מזה שנים רבות בפני קהל בכל הארץ ומשתפת את סיפורה האישי. סיפור שראשיתו באהבה גדולה ומהלכו במאבק קשה ועיקש לצאת יחד עם ילדיה ממעגל האלימות. זהבית גרוסמן עמדה ושיתפה ללא כחל וסרק בטרור הנפשי האלים המשפיל והפוגע שחוותה ,ששרט את גופה ונפשה ,שלה ושל ילדיה ,אבל בסיפור זה יש סוף טוב, סיפורה יכול להעיד שלכל אחת ואחת מאתנו זה יכול לקרות. זהבית אישה נאה, מטופחת, אינטליגנטית, שניהלה עסק משגשג, הכירה בערך עצמה, הייתה בעלת ביטחון עצמי, ונפלה בקסמיו ו"בידיו" של האדם הלא נכון. זו הוכחה נוספת שאלימות בזוגיות במשפחה אינה נחלת שכבות מסוימות אלא הנגע הזה פוגע בכל שכבות האוכלוסייה. זהבית רואה בעשייתה שליחות! היא לקחה על עצמה לספר ולשתף, להוות מודל לאותן נשים שותקות, להוכיח שאסור שאלימות תהיה לאילמות!

2413 | 6.12.19 | ח׳ כסלו תש״פ | כוכב הצפון | 26