כוכב הצפון גיליון 2413 6.12.19

צעירים חדשות

לכשישה מיליארד מיליארד איש. (הוצאת עמודים) 741 . עופר החיים הם הרבה יותר מקריירה "המחמצת מרחוב קלמנט" מאת רובין סלואן הוא רומן קליל ומקסים. לויס היא מתכנתת צעירה ומבריקה, שמקבלת עבודה בחברת רובוטיקה חדשנית ועוברת לסן פרנסיסקו. היא עובדת יותר מדי, מבלה פחות מדי, יש לה דירה עלובה וכמעט שאין לה חברים. ואז היא נאלצת להיפרד מהדבר הכי טוב בחיים שלה - המרק החריף ולחם המחמצת שהגיעו אליה מדי ערב במשלוח ועשו לה את היום. כיוון שהיא הייתה הלקוחה הכי טובה של המסעדה שעומדת להיסגר, היא מקבלת צנצנת ובתוכה המחמצת שממנה אפו את לחם השאור, מתחילה לאפות לחמים יוצאי דופן - ומגלה שהחיים הם הרבה יותר מקריירה. לויס משנה את אורח חייה, פוגשת אנשים חדשים, ומפתחת מערכת יחסים יוצאת דופן עם המחמצת ועם מי שנתן לה אותה. לאט–לאט היא מגלה שהמחמצת שלה שווה הרבה יותר ממה שהיא חשבה. (מאנגלית: 248 , מיה אשל, הוצאת מודן עמודים)

חוויותהורותחינוכיות

עוצמה שבהעצמה איתן ברמן

נוצרה שגרה - לא מבינה את החומר החדש, הסבר אישי אחרי שכולם הבינו ופנו לעבודה עצמית, והיא מבינה ומתקדמת. רק כדי להיתקל בקיר זכוכית של חוסר הבנה בשיעור הבא. ואז ההורים מתקשרים לשאול מה דעתי, איך ההתקדמות, ומעלים תהיות לגבי רמת המסוגלות שלה "הילדה מוכשרת בטירוף" אני אומר בטלפון "אין לה שום בעיה בהבנה מתמטית כלל, להיפך - היא ממש מעולה בזה. המעצור היחיד שלה הוא רגשי, למרות שלא ברור לי ממה הוא נובע". "באמת? מעניין. אנחנו תמיד אמרנו לה שזה בסדר לא להיות טובה במתמטיקה, ושלא חייבים להצטיין בהכל". עכשיו אני מבין הכל. המסר מצד האנשים הכי חשובים בעולם, ההורים, הוא שאני לא אמורה להיות טובה במתמטיקה - אז אין ברירה, אני חייבת להיות גרועה. היו לי עוד שתי שיחות עם ההורים, בנסיון לגרום להם לקבל את העובדה שהיא ממש טובה בזה. במהלך השנה הבאה, קיבלתי פתאום הודעת טקסט: שלום איתן, מה שלומך? עבר זמן רב.. יוצרת איתך קשר כי אני חייבת אכן חושבת #### לספר לך שצדקת, חשבון, התחילה בהקבצה די נמוכה, עלתה הקבצה ואפילו הציעו לה להיות בקבוצת המצוינים במתמטיקה. מדהים כמה שהייתי סקפטית בשיחה האחרונה שלנו. תודה על הפרגון והתמיכה ב#### בשיעורי החשבון! כל כך שמחתי שההורים היו מספיק גמישים כדי לשנות את תפיסתם, שהשינוי היה נכון עבור הילדה והוא זה שסייע לה לזקוף קומתה לגודל האמיתי שלה – גודל המצוינות. ואני תוהה עם עצמי האם מה שאני אומר לילדי מעצים אותם או אולי בדדרך עקיפה כלשהי מגביל? אני מקווה שהתובנות של המקרה ההוא שיפרו אותי כאיש חינוך, כאיש משפחה וכהורה.

רק שבועיים אחרי תחילת שנת הלימודים השתחררתי מהמילואים ונכנסתי אל הכיתה הזאת לראשונה, חבורת ילדים ברמה גבוהה, לומדים ביחד מכתה א' - ובכיתה ח' הם מגובשים היטב, ורוב החיים שלהם משותפים גם מחוץ לכותלי בית הספר. שיעור ראשון. היכרות. יישור קו עם החומר - מה יודעים ומה לא. מעט מדי זמן מכדי להבחין בילדה אחת שהשתתפה בהתלהבות בשיחה הכללית, אבל נאלמה דום כשדיברנו על מתמטיקה. התחלנו להתקדם. מסבירים את הנושא של היום, מפרטים טכניקה חדשה - ואני מתחיל להבחין בילדה אחת יושבת מולי, בשורה הראשונה, לא משתתפת בדיון, לא אומרת מילה, לא מבינה מילה. דמעות עולות בעיניה כשאני שואל אותה ישירות ואני מרפה מיד. … - אין לה מושג כשאני נותן להם להתמודד לבד (או בזוגות) עם כמה שאלות מהספר, אני שואל אותה בשקט, בינינו, מה קורה? היא מאוד מודעת, משיבה בבגרות לא אופיינית - "אני ממש גרועה בזה. לא מבינה כלום". האחרים מתקדמים, יש אוירת למידה טובה (כתה נהדרת. אני מתגעגע אליהם) ואני מתפנה לשבת עם ילדה אחת, … ולהסביר בקצב שלה, במלים שלה להשלים את הבסיס שחסר להבנת החומר הנוכחי. יש לי סבלנות ויכולת להתרכז לאורך זמן ואת היכולת לדבר לאט וברור. אני יודע להסביר בפשטות דברים מורכבים, אבל במקרה המסוים הזה כל אלה פשוט מיותרים. היא קולטת במהירות מדהימה, נדמה לי שאני לא מדבר מספיק מהר בשביל המוח שלה. היא מתיישבת על התרגילים שנתתי, ומתחילה לפתור, בקלות. בשיעור הבא זה חוזר על עצמו. כשאני מציג את הנושא, את הטכניקות - היא לא מבינה, בוהה. כשאני מסביר לה אישית - קולטת במהירות מדהימה. קשה להאמין. וכך בשיעורים הבאים.

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך