כוכב הצפון גיליון 2408 1.11.19

הצפון דעות

אחרת...) מדינה שבה המרחב הציבורי הולך ומצטמצם, הולך ונעשה פגיע. תחשבו על זה, ותפסיקו להתבלבל, אפילו לא קצת. לא כולל שירות יום האזכרה לפטירת אבי המנוח עליו השלום, הביאה אותי לביקור קצר בטבריה. בדרך מבית הוריי לבית העלמין וחזרה נחשפתי לערימות האשפה ולזוהמה ברחובות, כאילו אין כאן תושבים, משלמי מסים, שאמורים לקבל, לפחות, את שירות פינוי האשפה מרחובות העיר. אל תצבעו את העיר בצבעי תכלת לבן (או חלילה בשחור לבן את מעברי החצייה לטובת בטיחות הילדים), אבל תנו למי שחי בעיר את המינימום שבמינימום. החיים לא אמורים להיות בזבל. ואגב מתן שירות, לפני למעלה משנה, בעוד ביקור שלי בטבריה, יצרתי קשר עם המוקד העירוני ודיווחתי על גורי חתולים מוזנחים, ובעיקר כאלו שנמצאים בסיכון בשל התייחסות פוגעת מצד ילדים (חינוך! חינוך!). במוקד הבטיחו לטפל בזה ולחזור אליי. אני עדיין מחכה שמישהו יחזור אליי... אחרי דקות ארוכות של המתנה, טופל המקרה באופן עצמאי. אצלי בעיר, למשל, אחרי כל דיווח על מפגע כזה או אחר, יוצר המוקד העירוני קשר, מדווח על הגעה למקום, מעדכן בסיום האירוע על הטיפול בו, ולא שוכח לשלוח מייל לאימייל הפרטי על מנת להודות על הדיווח ולוודא שהנושא טופל לשביעות רצוני. מסובך? תחשבו בעצמכם. לא נראה לי שזה עניין של בעיות תקציב. שבת שלום (ובתקווה שנעצור את הספירה לאחור למועד מערכת הבחירות השלישית בקרוב...).

מול ביתם של עובדי ציבור? שהיועץ המשפטי לממשלה או ראשת המחלקה לחקירות שוטרים או שפרקליטה כזו או אחרת ישנו את החלטתם בנוגע לחריצת גורלות בתיק כזה או אחר אך ורק בגלל רעשי רקע? רובם ככולם של עובדי הציבור הבכירים, כך אני מאמין ורוצה להאמין, מונעים אך ורק מאינטרסים מקצועיים, ואם חלילה (ואני לא תמים) ישנם כאלו שסורחים לשליחותם, אז הם קרוב לוודאי, אם בכלל, המיעוט שבמיעוט. הגיע הזמן שבמדינה שאינה מסוגלת לבחור במנהיג אחד לשנים הקרובות, תתחיל להסתכל לאזרח הקטן בעיניים, תחנך אותו ובעיקר תבהיר לו - החיים במדינה דמוקרטית לא מעניקים לך כרטיס כניסה לעולם שפוגע, שמתריס, שמתסיס, שאינו מכבד. כן, גם לא מעניקים לגיטימציה לנבחרי ציבור להשתלח בעובדי ציבור. לא ייתכן שנגיע למצב שבו עובדי ציבור לא יוכלו להגיע ולצאת מביתם או מאירועים שאליהם הם מוזמנים מבלי שיזדקקו לליווי משטרתי. לאיפה הגענו?? לצערי הרב, גדל כאן דור שזכה, ממש ככה, להיחשף לעידן שמאפשר לכל אחד ואחת לבוא לידי ביטוי ברשתות החברתיות, אבל מגלה רגע אחר רגע שיש לא מעט שעושים בו שימוש נוראי, שימוש שהוא ממש, אבל ממש, לא נכלל תחת הגדרת המונח "רשתות חברתיות". ככה זה ככל הנראה במדינה שבה ההפקרות חוגגת. מדינה שבה כל אחד מרשה לעצמו לחנות חניה כפולה באין מפריע, לרכוב באופניים חשמליים על מדרכות ולסכן הולכי רגל ובכלל, להגיע לפארק ציבורי ולהשמיע מוסיקה בעוצמות שאינן מביישות הופעת רוק (אם כי המוסיקה היא בדרך כלל

האם החיים בצפון יקרים יותר מבמרכז? עידן לב-רן

יותר ויותר משפחות מוותרות על רכב שני. מעבר לכך גם ההוצאה המשפחתית לדלק בצפון גדולה משמעותית, אנחנו פשוט נוסעים הרבה יותר קילומטרים. השילוב של החזקת שתי מכוניות ועלויות הדלק הגבוהות, מביאות לפער בממוצע ₪ 1,500 - של כ למשפחה. גם עלויות המזון יקרות יותר! סל קניות משפחתי ממוצע בצפון עומד על ₪ 2,000 לעומת 3,000₪- כ למשפחה במרכז. הסיבה העיקרית היא עלויות שינוע יקרות או פשוט חוסר בתחרות שהרשתות מנצלות לטובתן. בדיקות שנעשות מעת לעת מראות פערים של עשרות אחוזים במחירי המזון ברשתות השיווק בצפון אל מול המרכז. חישוב פשוט מראה כי שילוב של ההבדלים בעלויות התחבורה והמזון יחד (כ- ) עולות על ההבדל ₪ 2,500 בין מחירי הדיור הנמוכים יותר .)₪ 2,000- (כ בשורה התחתונה, יותר יקר לחיות בצפון! אנחנו מרוויחים פחות ומוציאים יותר על המחייה הבסיסית. השילוב של משכורות נמוכות והוצאה משפחתית גבוהה יותר גורמות לכך שיש פחות כסף להוציא על חינוך משלים לילדים, על חוגים ועל תרבות. אנחנו פחות יוצאים, פחות נוסעים לחופשות, פחות משקיעים בעצמנו או בילדים שלנו. רמת החיים שלנו פשוט נמוכה יותר.

כולנו מכירים את מחירי הנדל"ן הגבוהים במרכז וגם אם המשכורת גבוהה יותר במרכז, היא משמשת לתשלומי שכירות או משכנתא גבוהים הרבה יותר. סה"כ נשמע הגיוני שיקר יותר לחיות במרכז. הנושא של יוקר המחייה רלוונטי לכל ישראלי באשר הוא, בין אם בחולון או בטבריה. המחירים בארץ י קר י ם מא ו ד בהשו ו אה למדינות אירופה או ארה"ב, את זה כולנו מכירים. אבל מה לגבי הבדלים בתוך המדינה? בדיקה די פשוטה שעשיתי באמצעות נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הראו נתונים מפתיעים. אז נכון, עלויות הדיור ₪ 2,000- בצפון זולות יותר, כ בממוצע על פי נתוני הלמ"ס. לעומת זאת, עלויות התחבורה יקרות הרבה יותר. אין בצפון אפשרות אמיתית לתחבורה ציבורית. מה שגורם לעובדה שכמעט ואין אפשרות לחיות ללא שתי מכוניות בבית. במרכז יש רכבת, אולי לא הכי טובה בעולם, אבל קיימת. כך משפחה שגרה במרכז העיר יכולה להסתדר ללא מכונית כלל, או עם אחת בלבד. בהינתן מצב הפקקים הנוראי במרכז כמה חברים שגרים באזור המרכז קראו את הטור שלי משבוע שעבר לגבי הפער הגדול בין המשכורות בצפון אל מול המרכז (בין ש"ח תלוי 8,000- ל 3,000 במקצוע) ואמרו שאמנם הפער במשכורות גדול, אבל החיים במרכז יקרים הרבה יותר.

עידן לב-רן מייסד "מפלגת הצפון"

2408 | 1.11.19 | ג׳ חשון תש״פ | כוכב הצפון | 30